תנחומים למשפחות ההרוגים בעזה אתמול ולקרובי כלל הנופלים במלחמה, נעשה מה שבידינו כדי להיות ראויים להקרבה של חייהם עבורנו. אם היינו יכולים לשאול אותם, מן הסתם היו אומרים: אנחנו חוזרים לשם מיד בלי לחשוב פעמיים.
גם הרופאים בבתי החולים מספרים שברגע שחיילים פצועים מתעוררים מהרדמה ופותחים עיניים הם קודם כול שואלים, מה קורה עם החברים שלי? מתי אני יכול לחזור אליהם?
ולמה? כי בתוך החיבור עם אחיהם הלוחמים, תחת מתח הקרבות והאיום המוחשי על קיומם ועל קיומנו כעם, הם מתחילים להרגיש מקור עליון של כוח שנמצא למעלה מהחיים, הם מרגישים את אחדותו ויחידותו של בורא העולם. רגש עילאי שממלא את האדם בוודאות שלמה.
גם אנחנו, שטרם הרגשנו את טעם החיים שזורם בהתקשרות העזה בין הלוחמים, צריכים להשתדל לגדל בינינו חיבור כזה. לכבד ולהעלות את חשיבות הכוח העליון שלוחם עבורנו. כך נקבל כיוון נכון כעם וננציח את הבנים.