"כשנתבונן במעשיו של היחיד, נמצא אותם כהכרחיים. ובעל כורחו יעשה אותם, ואין לו כל אפשרות של בחירה. והוא דומה בזה, לתבשיל השפות על כירה, שאין לו כל בחירה, והוא מוכרח להתבשל, כי ההשגחה חבשה את כל החיים בשני מוסרות, שהם התענוג והמכאוב. ואין לבעלי החיים שום בחירה חופשית, לבחור בייסורים, או לדחות את העונג. ואחרי הכול אין בזה הבדל בין האדם לבעלי החיים, ואם כן אין כלל בחירה חופשית מדעת. אלא כוח מושך, המושך אותם אל התענוג המזדמן להם באיזה צורה שהיא – והמבריח אותם מהסיבות המכאיבות. ובכוח שתי אלה ההשגחה מוליכה אותם לכל המקומות הרצויים לה, מבלי שאלת פיהם כלל. ולא עוד, אלא אפילו קביעת האופי של התענוג והתועלת, אינה לגמרי מתוך בחירתו ורצונו החופשי של היחיד, אלא על פי רצונם של אחרים, שהם רוצים ולא הוא. למשל, אני יושב, אני מתלבש, אני שח, אני אוכל. כל זאת – לא משום שאני רוצה לשבת כך, ואני רוצה להתלבש כך, ולדבר כך, ולאכול כך. אלא מכיוון שאחרים רוצים שאשב ואתלבש ואדבר ואוכל בצורה זו. כל זה לפי רצונם וטעמם של החברה – ולא רצוני החופשי. יתר על כן, אני עושה כל אלה על פי רוב בניגוד לרצוני, כי יותר נוח לי להתנהג בפשטות בלי שום עול, אלא שאני משועבד בכל תנועותיי, ואסור בכבלי ברזל, בטעמים ונימוסים של אחרים, שהם החברה. אם כן אמרו נא לי, היכן חרות הרצון שלי?" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", מאמר "החירות").
"המושג הזה המתבטא במילה 'חירות' מטושטש אצלנו מאוד, ואם נתעמק בפנימיותה של המילה הזאת, כמעט ולא יישאר ממנה כלום. כי בטרם שאתה מבקש חירותו של היחיד, עליך להניח שכל יחיד כשהוא לעצמו יש בו אותה התכונה הנקראת חירות, זאת אומרת, שיכול לפעול על פי בחירתו לרצונו החופשי" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", מאמר "החירות").
"לב שרים ומלכים ביד ה'" (משלי כ"א, א').
"אין לך כל עשב מלמטה, שאין עליו מזל ושוטר מלמעלה, שמכה עליו ואמר לו, גדל" (בראשית רבה פ"י).
"אין אדם נוקף אצבע מלמטה, עד שיכריזו עליו מלמעלה" (תלמוד בבלי, חולין ז', ע"ב).
"כל מחשבה דקה מן הדקה, הבורא שולח אותה למוחו של אדם, והוא כוח התנועה של אדם, של בהמה ושל כל חי. דהיינו, ברצות הבורא להניע את החי, פועל בו בשליחת מחשבה אחת, ואותה המחשבה מנענעת אותו, כפי מידתה, כמו ששולח מטר על פני האדמה, והאדמה אינה מסוגלת להרגיש מי ששולח אליה את המטר. כן האדם, אינו מסוגל להרגיש בשום אופן, מי ששלח לו את המחשבה, כי לא ירגיש בה, בטרם שבאה לרשות מוח הדמיון שלו, וכיוון שנמצאת ברשותו, נראית אליו כמו חלק מעצם שלו" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "פרי חכם – שיחות", מאמר "סוד שמותיו יתברך – ישועה וצדקה").
"הבורא ערך בשבילנו סדר מחשבות, אשר מתוך כל אותו הסדר, מחויב האדם סוף כל סוף, להשיג אותו בשיעור אמיתי שזה סוד, (שמואל ב' י"ד, י"ד) 'לבלתי ידח ממנו נידח'" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "פרי חכם – שיחות", מאמר "סוד שמותיו יתברך – ישועה וצדקה").
"הכול מאיתו בהשגחה פרטית, וכל מה שקרה לו מנזק וצער, הכול מה' הוא. וכן כל מה שהיה לו מרווחה ועדן, היה מה'" (רבי יהונתן בן נתן נטע אייבשיץ, ספר "יערות דבש", חלק ראשון, דרוש א').
"כל אחד מאיתנו אינו אלא כמין מכונה הפועלת ויוצרת על ידי כוחות חיצוניים, המכריחים אותה לפעול בצורה זו. זאת אומרת שכל אחד חבוש בבית האסורים של ההשגחה, אשר על ידי שני מוסרותיה, התענוג והמכאוב, מושכת ודוחפת אותנו לרצונה, למקומות הנרצים לה. באופן שאין כאן כלל בן חורין ועומד ברשות עצמו. אין אני בעל המעשה, ואין אני העושה, משום שאני רוצה לעשות, אלא משום שעובדים אותי בעל כרחי ושלא מדעתי. אשר לפי האמור, כל אחד אסור במוסרות הטבע העיוור, שאין לו, לא דעת ולא חשבון. ואנו מובחר היצורים, בני הדעה והשכל, נעשינו כמשחק בידי הטבע העיוור, המוליך אותנו שולל. ומי יודע להיכן?" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", מאמר "החירות").
הנקודה שבלב
"חלק אלו-ה ממעל" (איוב ל"א, ב').
"סוד נשמות בני ישראל, הוא סוד 'חלק אלוקי ממעל' (איוב ל"א, ב'), אשר הנשמה היא השתלשלה על דרך עילה ועלול, וירדה מדרגה לדרגה, עד שהיא ראויה לבוא לעולם הזה" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", "הקדמת פי חכם").
"בכל אדם מישראל יש פנימיות, שהיא 'ישראל' שבו, שהוא 'הנקודה שבלב'" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", אות ס"ו).
"בכל אדם, אפילו בחופשי יש ניצוץ (נקודה שבלב) בלתי נודע, התובע התייחדות עם אלוקים. וכשהוא מתעורר לפרקים, מעורר בו תשוקה לדעת את האלוקים או לכפור באלוקים והיינו הך. ואם ימצא מי שיעורר בו סיפוק תשוקה זו, יסכים להכול" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון").
אדם ובהמה
"השם 'אדם' המורה על אֶדַמֶה לְעליון, זהו עיקר התכלית" (השל"ה הקדוש, "תולדות אדם", הקדמת תולדות אדם, ג').
"אין לשאול כלל על מצב שאר בריות העולם, חוץ מהאדם. משום שהאדם הוא מרכז כל הבריאה" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", אות י"ח).
"אדם נוצר כדי להרים את השמים" (רבי מנחם מנדל מקוצק).
"תכלית כוונת הבריאה של כל העולמות, לא היתה, אלא בשביל האדם" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", אות ל"ט).
"אין אנו מוצאים צורך מיוחד נטוע בחפץ האדם, שלא יהיה נמצא בכל מין החי, זולת ההתעוררות לדבקות אלוקית. אשר רק מין האדם מוכן אליה, ולא זולתו. ונמצא שכל עניין ההוויה של מין האדם, הוא משוער רק באותה ההכנה הטבועה בו להשתוקק לעבודתו יתברך, ובזה נעלה הוא על הבהמה" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", מאמר "וזאת ליהודה").
"כל בעלי חיים נסמכים על הטבע לגמרי, ואינם מסוגלים לקדם במשהו את הטבע, ולעזור לעצמם בלעדיה. לא כן האדם, המחונן בכוח מחשבי, שבסגולת הכוח הזה הוא הולך ומשתחרר מחבלי הטבע ומקדם אותו. דרכו להתחקות אחר מלאכת הטבע, ולעשות את מלאכתו כמותה. הוא אינו מחכה לקבל אפרוחים מידי הטבע, עד שתבוא התרנגולת ותחמם הביצים. הוא עושה לו מכונה, המחממת הביצים ומולידה לו אפרוחים, כמו התרנגולת הטבעית" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", עיתון "האומה").
"בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות תחת ממשלתם עצמם, כוחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאוד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום בעולם").
"בשעה, שהאדם מואס כל קבלה עצמית, ונפשו קצה בכל מותרות מתענוגי גופניים הקטנטנים וכבוד וכו', נמצא שמטייל לחופשי בעולמו של הקב"ה, ומובטח שלא ייארע לו כאן שום נזק ותקלה לעולם. שהרי כל הנזקים מורגשים ובאים לאדם, רק מבחינת הקבלה עצמית המוטבע בו. והבן זה היטב" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", מאמר "מהות הדת ומטרתה").
"בביאת האדם אל אהבת זולתו עובר האדם מתוך עולמו הצר המלא מכאובים ואבני נגף אל עולם נצחי ורחב" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "כתבי בעל הסולם", מאמר "מהות הדת ומטרתה").
"על כורחך אתה נוצר, על כורחך אתה נולד, על כורחך אתה חי ועל כורחך אתה מת" (משנה אבות ד', כ"ב).
"במחשבה אחת נאצלה ונבראה כל המציאות, והיא הפועלת, והיא עצם הפעולה, והיא מציאות השכר המקווה, והיא מהות היגיעה" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות", חלק א').
"בעומק ההוויה של החיים המציאותיים מונחת התשובה, מפני שהיא קדמה לעולם, וטרם שבא החטא, כבר מוכנה התשובה ממנו. על כן אין דבר בטוח בעולם כמו התשובה. וסוף הכול – לשוב לתיקון. (הראי"ה קוק, אורות התשובה, פרק ו', סעיף ב').
"איננו מחדשים דבר. עבודתנו היא רק להאיר על מה שחבוי בתוכו של אדם" (רבי מנחם מנדל מקוצק).
"באין סוף כבר קבועים וקיימים, כל המציאות וכל הבריות הראויים שיבואו בעולמות, עם כל הרחבתם ותכלית תפארתם ושלמותם, העתיד להתגלות בעולמות בשבילם, אשר עוד באין סוף, כבר יצאו ונגלו כל הרצונות העתידים להתגלות, וגם התמלאו על שלמותם ומילואם הסופי, והשלמות והמילוי, שהוא בחינת האור העליון, הוא שהוליד וגילה את הרצונות הללו" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "תלמוד עשר הספירות", חלק ב').
"באמת, תכף במחשבה לברוא את הנשמות, היתה מחשבתו של הבורא גומרת הכול, כי אינו צריך לכלי מעשה כמונו. ותכף יצאו והתהוו כל הנשמות וכל העולמות, העתידים להבראות, מלאים בכל הטוב והעונג והרוך, שחשב בַּעַדַן, עם כל תכלית שלמותן הסופית, שהנשמות עתידות לקבל בגמר התיקון. והוא מטעם, כי בנצחיות הבורא, העבר והעתיד וההווה, משמשים כאחד. והעתיד משמש לו כהווה. ואין עניין מחוסר זמן נוהג בו" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", "הקדמה לספר הזוהר", י"ג).
"כל כוח החידוש וההתפתחות שלנו, אינו חידוש באמת, אלא מין התחקות יש כאן. ועד כמה שההתחקות מתאימה עם מלאכת הטבע – באותו שיעור נמדד שיעור התפתחותנו" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", מאמר "סוד העיבור – לידה").
"במקום שמסתיימת חכמתם של המחקרים – משם מתחילה חכמת הקבלה" (רבי נחמן מברסלב, שיחות הר"ן, רכ"ה).
"נמצאים הרבה מתנגדים לשיטה הטבעית, אף על פי שמכירים היטב האמת שבה, ובוחרים ביותר בשיטות מטפיזיות או בדואליזם, או בטרנסצנדנטליות, לצייר לעצמם איזה עצם רוחני, איך שהוא יושב בפנימיות הגוף, בתור נפש האדם. אשר הנפש הזאת היא המשכילה, והיא המפעילה את הגוף וכו', שהיא עצם האדם וה'אנוכי' שלו. ואולי היה בכל הפירושים הללו, כדי להניח את הדעת, אבל הצרה בזה, שאין להם כל פתרון מדעי, איך אפשר לעצם רוחני, שיהיה לו איזה מגע כל שהוא, עם אטומים הגשמיים בגוף, שיוכל לגרום לו איזה תנועה. וכל חכמתם והתעמקותם, לא הועילה להם, למצוא כאן איזה גשר מספיק, לעבור על הבקע הרחב והעמוק הזה, הנמצא בין עצם רוחני לאטום גשמי. ולפיכך לא הרוויח המדע ולא כלום, בכל השיטות המטפיזיות הללו. וכדי להוסיף כאן איזה פסיעה קדימה בדרך מדעית – רק לחכמת הקבלה אנו צריכים! כי כל החכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה" (הרב יהודה אשלג – "בעל הסולם", מאמר "החירות").