ג'וליוס רוברט אופנהיימר, שעל סיפור חייו סובב הסרט המדובר של הקיץ, היה פיזיקאי יהודי-אמריקאי שעמד בראש פרויקט פיתוח הגרעין בתקופת מלחמת העולם השנייה.
הוא האמין שהעולם זקוק לנשק חדש כדי לסיים את המלחמה, וחשב שהוא עומד להביא תועלת גדולה לאנושות. אבל הניסוי הראשון של פצצת האטום ביולי 1945 בניו-מקסיקו גרם לו לתפוס ברגע מחריד אחד לאן האנושות עלולה להתדרדר בעזרת הפצצה שפיתח. מדהים איך לא הבין זאת קודם, אבל כך היה.
על שם רגע ההבנה הזה נתבע המונח "רגע של אופנהיימר", ומשתמשים בו היום כשמדברים על הבינה המלאכותית שתהפוך לחלק מהמערכת הצבאית ותהיה אחראית על הנשק הגרעיני. מדענים מתחילים לתפוס שכוונתם להועיל עלולה להתהפך למעשים מסוכנים מאין כמוהם.
"הכוונות הטובות" שלנו מביאות לתוצאות הרסניות, מפני שאנחנו מחשיבים את עצמנו טובים, והאמת היא שאין גרועים וטיפשים מאיתנו. אנחנו מדמיינים לעצמנו שבאופן עקרוני אנחנו לא אנשים כל כך רעים, ולא מבינים שהטבע שלנו מיסודו, הוא שלילי, לחלוטין. נבראנו ביצר הרע.
לכן רבות הפעמים שבהן האדם מגלה שהתוצאה של פעולתו היא חורבנו של אותו עתיד נפלא שצייר לו בעת פעולתו, ואז כבר מאוחר מדי. שנייה לפני הפיצוץ בניו-מקסיקו לא יכול היה אופנהיימר לחוש בזה. רק כאשר המצאתו יצאה לפועל לנגד עיניו הוא הבין מה יצר, ולא יכול היה כבר לעשות דבר.
כך תמשיך האנושות להתנהל, לשקר לעצמה עוד אלף פעם שהיא מפתחת דברים טובים ומועילים, שבסופו של דבר יתגלו כמזיקים שוב ושוב. ואפילו אם אנחנו מבינים את העיקרון הזה עכשיו ואומרים, "נכון, זה כך" – בכל זאת לא נוכל שלא לדמיין לעצמנו דקה לאחר מכן שאנחנו יכולים להפוך את העולם לטוב יותר, ולשכוח לגמרי שהיצר הרע מכתיב את צעדינו כרגיל.
רק אם האדם מפתח בתוכו נקודת מבט קבלית תהיה לו הסתכלות נכונה על עצמו שתרים אותו למדרגה שממנה לא יוכל יותר להזיק לעצמו, לטבע, לכולם. עד אז, עד שנרכוש כולנו את הנקודה שעומדת למעלה מיצר הרע, מעל האגו ולא תלויה בו, צריך לאסור את פיתוח הבינה המלאכותית, כי היא גרועה ומזיקה יותר מפצצת האטום עצמה.
מוזמנים ללמוד את השיטה לחיים מאוזנים, הרמוניים ומשמעותיים