לרגע היינו כחולמים. רחלי בתי הקטנה ואני דפדפנו יחד בספר צבעוני חדש שהיא קיבלה, ופתאום היא משכה את תשומת ליבי לצג הטלוויזיה שהיה פתוח, ואמרה "אבא, תראה תראה!". בהתחלה אמרתי לה בטון אבהי "לא, זה סרט…", והיא התעקשה "זה לא סרט!". מיקדתי את המבט במראות והבנתי שאני צופה בטרור בשידור חי בלב התפוח הגדול.
11 בספטמבר 2001 היה בוקר יפהפה בניו יורק. שמיים כחולים בוהקים בלי שום ענן אפור, בלי שום רמז מבשר רעות. אך פתאום הכול השתנה. שני מטוסים התרסקו במכוון במגדלי התאומים והביאו לקריסת הבניינים תוך שעתיים, ומטוס נוסף התפוצץ בבניין הפנטגון בוושינגטון הבירה. כ-3,000 איש נהרגו במתקפת הטרור הגדולה בארה"ב. אמריקה הורדה לברכיים והעולם החליף את סדריו.
אני לא חושב שהאמריקאים הפיקו מוסר השכל משמעותי מאז האסון, גם העולם לא השתנה הרבה מאז. עובדה היא שכל המדינות מאוימות היום על ידי ארגוני טרור, מי יותר מי פחות. בכל רגע נתון ארגונים נוספים מתחמשים, והמרחק בין האצבע לכפתור האדום הולך ומתקצר. הלקח המשמעותי שלא נלמד בא לידי ביטוי בחוסר שיתוף פעולה בין המדינות. במקום שיתחברו ביניהן וייתנו מכה ניצחת לכל ארגוני הטרור שמרימים ראש לפי תור, כל מדינה דואגת לעצמה ולא מביאה בחשבון את האחרות. בטרור בינלאומי אפשר להילחם רק בהתקפה בינלאומית. כל עוד אין מגמה כזאת, פיגוע הטרור הבא הולך ומתקרב.
עשרים שנה חלפו מאז אותו יום שבו בהיתי בהשתאות מול התנגשות המטוס, ברגעי ההלם שהדמימו את העיר הרועשת וההומה, והעולם עדיין לא מרגיש את המכה הזאת כסימן משמיים הזועק להתחבר. האגואיזם של כל מדינה כל כך חזק שהוא מסתיר ממנה את הרמז העבה. צריך ללמוד משהו מהתנהלותם של ארגוני הטרור: הם בקשר הדוק ביניהם, יש להם אידיאולוגיה וצדקת הדרך, יש להם מודיעין מתוקתק וחוש איך לפעול לקראת הצעד הבא, יש להם אפילו כסף וכבוד, שכן היום להיות טרוריסט זה מקצוע מקובל במחוזות שונים בעולם.
פיגועי התאומים – ולאורך השנים עוד עשרות פיגועים ברחבי העולם – הראו לאנושות את כוחם של מחבלים המוכנים למסור נפשם למען אידיאל. לכן שום הון שבעולם לא יצליח לשבור את הטרור כי אי-אפשר באמת לקנות אותם. כולם חלשים נגד הטרוריזם המאיים, כי מאז ועד היום כל אחד מנסה בדרכו להגיע להסדר עם ארגוני הטרור, אבל הם מיומנים היטב ויודעים לסובב את הדברים. בינתיים הם מקבלים המון כסף, המון נשק – כל מה שצריך כדי שישבו בשקט לעת עתה. הטרור בדרכו בונה את עצמו מחדש על חשבון אותן המדינות, והטרוריסטים לא צריכים לעבוד בכלל. מחבלים בעזה צריכים לעבוד? לא. קטאר מעבירה להם מענקים בשווי מיליונים.
הפער ילך ויגדל יותר ויותר, האנושות תמשיך לבנות מגדלים זקורים עד השמיים, לנהות אחרי כסף, כבוד ושליטה, ללא יסוד אידיאולוגי. ארגוני הטרור לעומתה, שמאמינים בקנאות בכוח העליון, טעונים ביסוד מוצק שחובה להפיצו בכל העולם, ממריאים על המטוס שעלול ביום מן הימים להתנגש בערכים המנוגדים. לכן כל עוד יסוד הטרור קיים, לא יעזרו חיזוק הגבולות, פריסת אנשי ביטחון בכל שער, או בידוק כל אדם מכף רגל ועד ראש.
גם חיסול בן-לאדן לא השקיט את המצב. במקומו יש עוד אלפים שמוכנים לנהל את הטרור – להקריב את חייהם ולסחוף אחריהם רבים. והאם היציאה של צבא ארה"ב מאפגניסטן, אפרופו עשרים שנה לפיגועים, הועילה במשהו? לא ולא. אמריקה איבדה בשנים אלו כ-2,400 איש, כ-2.3 טריליון דולר, והשיגה את ההיפך מכוונתה המקורית. הטאליבן בדרכו להקים את מעוז הטרור העולמי באפגניסטן ארצו. יוצא שאמריקה חיזקה את המפלצת שהיא יצאה להרוס.
מנקודת המבט שלנו הם טרוריסטים, מנקודת המבט של הטליבאן הם פונדמנטליסטים, ולכן המאבק יימשך לעד ואיש לא יעצור אותם. או שיצטרף לשורותיהם או שימות. כעת כשיש להם מדינה אסלאמית משלהם, הם יכולים להמשיך עם התוכנית שלהם: להניף את הדגל הירוק של האסלאם ברחבי העולם. לעת עתה, הקבוצות האסלאמיות הקיצוניות מתעמתות זו בזו, אך בסופו של דבר הן יתאחדו תחת ארגון-על אחד ויגרמו לכל המדינות להשתחוות לפניהן, כולל המעצמות הגדולות של ימינו.
כבר ברור שהמדינות הבולטות של המאה הקודמת נמצאות בשלבי התפוררות. הן לא יחזיקו מעמד זמן רב. מעצמת העל היחידה שתישאר היא סין – הכוכב העולה בזירה הבינלאומית. אומנם סין היא חידה לא פתורה. היא לא רוצה לשלוט בדרך ששלטו אמריקה ורוסיה. היא שולחת את זרועותיה הארוכות באמצעות רכישת מתקנים אסטרטגיים, אך יתרונות אסטרטגיה זו עדיין אינם ברורים. סין מייצרת את רוב הסחורות בעולם, אך הייצור אינו אידיאולוגי, כך שעדיין לא ברור מה היא רוצה פרט לכיבוש המסחר העולמי. למעשה היא הראשונה שתיפגע ביום שהכלכלה העולמית תואט, כמו שראינו את מגמת הירידה בצריכה בשנת המגפה.
איך שלא ננתח את המפה, טוב יותר לא צפוי לאנושות. אנחנו לא לומדים. הגאווה נוגעת בשמיים. אתמול התפוצץ מטוס, מחר זו תהיה פצצת אטום. העולם עגול, ופצצה במקום אחד תורגש ותשפיע על יתר המקומות. תהדהד לדורות.
בסופו של דבר, כשכל האידיאולוגיות ומאבקי הכוח יותירו את העולם מאוכזב ותשוש, ישראל תישאר התקווה האחרונה של האנושות. זו תהיה שעתה של חכמת הקבלה. היהודים יצטרכו להתאחד בעזרת שיטתה מעל כל הקרעים והפילוגים הפנימיים שלהם, ולהיות דוגמה לאחדות, "אור לגויים".
העולם, שנקרע משנאה ואלימות, יבקש תשובות מישראל, ואם ישראל תתמודד עם האתגר ותתאחד, העולם ילך בעקבותיה, האחדות תנצח ואומות העולם יודו לישראל. אולם אם ישראל תישאר כפי שהיא כיום – מקוטבת ומלאת שנאה פנימית – העולם יתאחד נגד ישראל ויוציא את חמתו נגדה. כרגע השמיים כחולים, מזמינים אותנו לפעול לפני שיהיה מאוחר.