שנים רבות לפני התפרצות נגיף הקורונה היה נוהג בסין: לכל כפר שחיו בו מאות אנשים היה רופא שהיה עובר מדי יום מבית לבית. בכניסה לבית הלקוח הרופא היה מוצא פרוטה שהספיקה לצורכי מחייתו. הוא היה לוקח את שכרו וממשיך בדרכו. אבל אם היה מגיע לבית שעל מפתנו לא חיכתה לו משכורתו, זה היה סימן לרעות: יש חולה בבית. אז היה הרופא נכנס ומתחיל בתהליך ריפוי.
הסינים שילמו לרופא על בריאות, לא על חולי. אבל גם הרפואה הסינית, כמו הרפואה המודרנית, התרחקה מאוד מההיגיון הפשוט הזה. במשך אלפי שנות מחקר רפואי הגיעה האנושות להישגים מרשימים בתחום התרופות, ובכל זאת בני האדם לא נעשו בריאים יותר. המקסימום שהרפואה מסוגלת היום היא לשמור אנשים בחיים בעזרת השפעה חיצונית (לרוב כימית) ולדחות את הקץ המר, אבל אי אפשר לומר שהמצב הזה הוא בבחינת בריאות או איכות חיים.
עם כל ההערכה לפלאי המדע והטכנולוגיה, לחידושי הרפואה והרוקחות, קשה לומר שהם משביעי רצון. האדם המודרני אינו אדם בריא, הוא מוחזק בשבי החיים. עולה לו קצת לחץ הדם? לא נורא, הוא יקבל כדור וישרוד. הרופאים בעצמם מצהירים שליטול חמישה כדורים ביום נחשב מצב נורמלי בזמננו. התרגלנו, אבל זאת לא הנורמה לפי חוקי הטבע.
אם היינו משתמשים בחומרים טבעיים, היינו מאזנים את עצמנו כמו כל בעלי החיים. להם יש "בית מרקחת" בתחומי המחייה הטבעיים. הם יוצאים לשדה ומלקטים כל "תרופה" שהם נזקקים לה. לנו אבד הידע הטבעי הזה, הלכנו לכיוון הפוך לחלוטין. נוח וקל לנו לייצר תרופות כימיות בסיטונות. כך בהדרגה נמוג הקשר שלנו עם הטבע, והרפואה שלנו הפכה תלויה בתעשיית התרופות המשגשגת.
הסטייה הגדולה ממערכת בריאות תקינה נובעת מחוסר הרגשת הטבע המקושר והשלם. כולנו מהווים חלקים ממערכת אינטגרלית אחת, הפועלת לפי חוקים קבועים של נתינה והשפעה. המערכת הזאת כוללת כל מחשבה, דיבור ומעשה שלנו, לטוב ולרע. היות ואנחנו לא רגישים לכך, אנחנו לא מבינים איזו השפעה שלילית יש למחשבות שלנו. המחשבה היא הכוח הגדול, החזק והנסתר בטבע. בגלל שהיא נסתרת מאיתנו אנחנו לא מודעים לכמות ההרס שאנחנו גורמים למציאות ולעצמנו.
קל להסביר זאת, אבל קשה להוכיח זאת. כוח המחשבה הוא למעלה מהחומר, כך שאיננו יכולים לקשור בין החלקים, הנסתר והגלוי, ולהציגם באופן מוחשי ומעשי. יתרה מזאת, גם אם היינו מסוגלים להוכיח ולשכנע, עדיין זה לא גורם עניין לציבור. האגו האנושי, בדרכו השקרית והערמומית, היה אוטם את האוזניים שלנו ומכוון אותנו כהרגלו להמשיך להרוויח על חשבון הזולת. זו הסיבה שאנחנו נותנים יד לתעשיית הכימיקלים הנוראית הזאת. הרי אנחנו יודעים שבסופו של דבר היא מזיקה לגוף האדם, ואנחנו בוחרים להתעלם וממשיכים לייצר סמים. כך משנה לשנה אנחנו חופרים לעצמנו בור עמוק ואפל יותר.
אל תטעו, גם תעשיית מוצרי הטבע היא שקרית ומונעת מרצון להרוויח ובגדול. באוויר שזיהמנו, באדמה שטינפנו, אנחנו כמעט ולא יכולים להצמיח ולגדל תוצר טבעי ובריא. אין תועלת בכל הזוטות הללו, אם בד בבד אנחנו חופרים בורות, מוציאים נפט ושופכים אותו; לוקחים את הפסולת מתעשיית הפלסטיק וזורקים לים או קוברים באדמה. מערכת המים התת-קרקעית, וכלל מערכות האחראיות על חילופי החומרים – הכול מורעל. ואנחנו לא מצביעים על האשם העיקרי: יחס האדם לעולם.
הגישה לחברה, לטבע, לחיים שלנו בכלל, צריכה להיות שונה לגמרי. עלינו לראות את הטבע, את החברה האנושית ואת האני בתוכה כמכלול אחד. להבין שכל הרכיבים והמרכיבים במערכת הטבע צריכים להתקיים בהדדיות, באהבה, בהתחשבות – לפי הכלל "ואהבת לרעך כמוך". חוקי הטבע הם חוקים וכללים של אהבה, נתינה והשפעה, ועלינו להתחיל לממש אותם בחברה האנושית.
כתוצאה מיחסים נכונים בינינו, נדע כיצד לפעול ולהתנהל נכון עם יתר המערכות: החינוך, התעשייה, האקולוגיה והבריאות. כשהאדם יהיה טוב ונכון לְרַצות את הזולת, וכך הם כלפיו, המערכת תתחיל להבריא. אז יתגלו כוחות ריפוי טבעיים, בעזרתם נרפא את כל החוליים.