מחירי הנפט, הפחם והגז הטבעי מאמירים ברחבי העולם ומייצרים משבר אנרגיה עולמי. הביקושים גבוהים ואילו ההיצע מוגבל וגם מתוכנן ונשלט על ידי גורמים אינטרסנטים המרוויחים מעליות המחירים.
בבריטניה קשה לנהגים לתדלק בשל מחסור בדלק שמייצר מתחים ומעלה את מפלס האלימות המילולית והפיזית. זה שחסרים נהגי משאיות דלק לא מעניין את האזרח שמכוניתו עומדת מושבתת. סין מטילה מכסות, מצמצמת פעילות תעשייתית ונערכת למחסור ממושך במקורות אנרגיה למיניהם. גם בגרמניה מורגש מחסור בפחם, ואירופה כולה דרוכה לקראת השילוב של חורף ומחירי גז טבעי שעלו פי עשרה בחודשים האחרונים. אתגר לא פשוט. כך או אחרת, משבר אנרגיה פוקד את העולם בצורה מעוררת דאגה.
המעבר הפופולרי לאנרגיה ירוקה לא יפתור את המשבר. זה הרי יותר משחק פוליטי מאשר פתרון לבעיה. האנרגיה הירוקה עצמה לא יציבה: יש רוח – התחנות עובדות, אין רוח – אין אנרגיה. גם אנרגיה גרעינית בעייתית: בכדור ארץ עם אירועים רבים כמו רעידות אדמה והרי געש מתפרצים, זה משחק מסוכן מאוד.
המערכת הבינלאומית תולה תקוות בהגדלת ההיצע של מקורות האנרגיה. הפקת יותר נפט ופחם היא לכאורה הפתרון המקווה, אבל כיוון המחשבה אינו נכון. אנחנו לא צריכים לחשוב איך להוסיף, אלא איך לקצץ. במקום לרוץ לחפש בנרות פתרונות זמניים להנצחת תעשייה מנופחת, מלאכותית ומזיקה, במקום התמקדות בצמיחה של תוצר כלכלי המבוססת על תרבות והרגלי צריכה רעים של נסיעות מטורפות ורכישות המוניות מיותרות, כדאי לאנושות לעצור רגע, לחשוב בשיקול דעת ולהגיע למסקנה המתבקשת כל כך: צריך לכווץ את כל התעשייה שאין בה צורך, להפסיק לייצר דברים שאחר כך אנחנו לא יודעים מה לעשות איתם, כי גם להשמיד ולקבור אותם או לשרוף דורש המון אנרגיה, אז לא הועלנו אפילו בזה.
אם נתכווץ לצריכה נורמלית, ננטוש את המשוואה, שהוכחה כשגויה, לפיה צמיחה כלכלית גבוהה יותר משמעותה אושר ואיכות חיים משובחת, אז מתוך החיים עצמם נבין פתאום כמה ניפחנו ללא צורך את מערך התעשייה והצריכה, רק בגלל צורך תאוותני של קומץ אנשים לאגור כמויות עצומות של כסף, שגם להם אין בו צורך ממשי.
צריך לקוות שהמשבר יחייב אותנו לעשות עכשיו את החשבון הזה, טוב, מעמיק, כללי, כולל, על כל מערך התעשייה, הצריכה והאספקה. כדאי שנפסיק לעשות דברים שאינם הכרחיים. אנחנו חיים בצורה בזבזנית, ואם היינו חושבים איך לייצר בצורה הגיונית יותר, ודאי היינו יכולים להקטין את כל התיעוש והייצור לפחות בחצי בלי להרגיש הפסד משמעותי, לא במונחי תוצר, אלא באיכות החיים ובשביעות הרצון. הגולם קם על יוצרו, ומשבר האנרגיה מספק לנו הזדמנות לרדת מהעץ ולאמץ כלכלה שתשרת אותנו, במקום שאנחנו נשרת אותה.
אם לא נעשה חשבון כזה, צפוי לנו באמת משבר גדול בכל מקום. החורף יהיה חורף קשה לכולם, גם לאלו שמחכים לו בקוצר רוח כדי לקטוף רווחים, כמו רוסיה למשל, המצפה בשמחה לכך שבאין ברירה האירופאים יקנו ממנה ביוקר את הגז שעובר בצינור מצפון הים הבלטי. טוב לא יצא מזה. קומץ אנשי הון-שלטון רוסים יתעשרו עוד יותר ויחזקו את אחיזתם, ואל העם עצמו לא יגיע דבר.
כך בכל העולם. ישנה כמות קטנה של אנשים מרוצים שירוויחו פי כמה וכמה מבעבר, וליתר האנשים ודאי תהיה בעיה גדולה. המשבר יכול להוריד בהרבה את רמת החיים, לא רק בשל החורף, אלא פשוט כי תרד יכולת הקנייה של אנשים, כך שכל תעשיית התיירות והבילוי תלך ותתכווץ.
זאת אומרת, אחת משתיים: או שנרד בצריכה מרצון בצורה מבוקרת ומושכלת ונסדר את עצמנו כאנושות מיטיבה לעצמה ולטבע, או שנמשיך לנסות לקחת ולקחת מהטבע בלי להחזיר דבר, ואז הטבע יצטרך לסדר אותנו בכוחותיו כמו שהוא כבר התחיל, וזה לא ירגיש נעים וטוב.
אנחנו כמו ילד שנתנו לו לקחת הכול, כמעט ללא גבול כשהיה קטן, אבל הגיע יום והוא צריך להתבגר, וכעת עליו לעשות חשבון חדש: מה עומד לרשותו, כמה מתוך זה הוא יכול להוציא וכמה לשמור לעתיד. אנחנו צריכים להיות אנשים מעשיים ולפתח אספקת אנרגיה בצורה אופטימלית שתישאר לדורות, בלי להמשיך ולהרוס את מערכת הטבע.
אם נרד בצריכה, חזרה לכלכלה שתספק לכל אחד מאיתנו רמת חיים נורמלית, בריאה ואיכותית, לא פחות אבל בשום פנים ואופן גם לא יותר, הרי שכבר קיימנו חוק טבע בסיסי. כי חוק הטבע הוא שכל אחד לוקח את מה שהוא צריך ומוכרח לחייו, ואת השאר מוסר הלאה, או כמו שהוא מנוסח במקורות ישראל: "ההכרח – לא יגונה ולא ישובח".
גם המקובל יהודה אשלג, בעל הסולם, כתב בעיתון "האומה" כי "כדור ארצנו די עשיר לפרנס לכולנו. ולמה לנו מלחמת החיים הטרגית המעכירה את חיינו מדורי דורות? הבה נחלק בין עצמנו את העבודה ואת פריה במידה שווה – והקץ לכל הצרות!". בעל הסולם ידע כי הדרך למציאות הרמונית כזו מורכבת ובעייתית, אולם החזון שלו יכול בהחלט להתקיים בתנאי שנעשה דברים נכונים, נגיע להסכמות בינינו ולאיזון עם הטבע. זה דורש תיקון בחכמה, בשכל הדרגתי, בהסכמה בין כולם, ואז נרגיש שהכול ישנו ולא נחיה בחשש מתמיד ממשבר למשבר.