ד"ר מיכאל לייטמן

תאונות "פגע וברח": הפתרון הטכני והפתרון האנושי

ארי נשר כבר לא יכבוש את מסכי הקולנוע. הנער המוכשר שהילך קסם והספיק לגעת בחייהם של רבים, עשה היום את דרכו האחרונה לאחר שנהרג בתאונת "פגע וברח" בתל-אביב. גם לחיים טוקצ'ינסקי, פסנתרן חרדי שחייו נגדעו שבוע קודם בתאונת "פגע וברח" בירושלים, ניבאו עתיד מזהיר. כל מי שהכיר אותו אמר עליו שתי מילים: עילוי מוזיקלי.
 
מותם המצער של שני הנערים, אובדן עצום לבני המשפחה והחברים, העלה את מספר ההרוגים בתאונות אופניים חשמליים השנה למספר שיא של שש-עשרה. בנוסף להרוגים, בכל יום נפגעים יותר משני בני אדם בממוצע, והגרף בעלייה מתמדת.אופניים חשמליים מסוכנים מכל כלי רכב אחר. הם שימושיים מאוד, על כך אין שאלה, אבל כל עוד לא ניתן להגביל את מהירותם, להציב מסלולים ברורים, ואולי אף לחייב ברישיון – מוטב שיחרימו אותם.

אולם זהו ההיבט הטכני של הבעיה, אשר ברובו שייך לרשויות הלאומיות האמונות על התחום. על ההיבט האנושי כולנו אחראים. הבעיה המהותית היא הריקבון ביחסים בינינו. בדיוק כשם שאין לנו תשתית נכונה לשימוש באופניים חשמליים, כך אין לנו תשתית חברתית לקשר קרוב יותר בין כולנו. חסרה לנו בארץ אווירה של הדדיות והתחשבות זה בזה. סביבה שתעודד בניית קשרים חיוביים, בריאים ומתחשבים.

כל עוד נזניח את הטיפול בשורש הבעיה, באגואיזם המתעצם מרגע לרגע, האדם ימשיך בשלו. הוא יהפוך להיות אדיש לזולת יותר ויותר, וחוסר הרגש יתבטא בתאונות ובמקרים כואבים, לא רק בכבישים.

אילו היינו מחנכים את החברה להתחשבות באחר, אז גם אם חלילה היינו פוגעים, היינו מיד עוצרים ומושיטים יד. אילו רק היינו מעלים את המודעות להרגשת הזולת, היינו נוהגים בזהירות בכל נתיב בחיינו. אילו רק היינו מרגישים את האדם שמולנו כמו הילד האהוב שלנו, ילד מלא בחלומות ושאיפות, לא היינו נוהגים בחוסר התחשבות; לא היינו פוגעים, לא היינו בורחים – היינו פשוט אוהבים.