בספטמבר 1941 נרצחו באכזריות בשתי יממות בלבד 33,771 יהודים בידי הנאצים. האירוע המזעזע הזה, שקרה היום לפני שמונים שנה, מכונה "הטבח בבאבי יאר".
באבי יאר הוא גיא הנמצא צפונית-מערבית למרכז קייב בירת אוקראינה. עם כיבושה הסופי של העיר קייב אולצה הקהילה היהודית להתאסף בבית הקברות היהודי בפקודת הנאצים ועוזריהם, האוקראיניים המקומיים. היהודים הובלו לשם מוכים ומושפלים, עירומים ומפוחדים, ללא מסמכים וללא תכשיטים. אחרי שהוכו עד זוב דם, בזעם וללא כל רחמים, הם נרצחו והושלכו לעמק המוות. ערמות על ערמות של גברים, נשים וילדים סיימו את חייהם בקבר אחים עצום.
במשך שנים הושתק הנרטיב וטושטש בידי השלטונות הסובייטים, והסיפור שעבר מדור לדור קיבל צביון חדש שהגרמנים הנאצים הם הטובחים. הם אכן היו, אבל האוקראינים המקומיים גילו שנאה מפלצתית כזאת, שאפילו הנאצים עצמם נדהמו מהעוצמה השטנית שיכולה לפרוץ מבני אדם. את הפרטים האלה שמעתי ישירות מאנשים בשר ודם שחיו בזמן סמוך לאירוע.
יש בעולם שני עמים אנטישמיים בולטים במיוחד: אוקראינה ופולין. בפולין היו מחנות הריכוז הידועים לשמצה ובאוקראינה הטבח המפורסם בבאבי יאר. שניהם לא היו זקוקים לנאצים כדי לשחרר את הנִצרה האנטישמית בליבם. המקומיים שמחו לחסל את היהודים אחת ולתמיד; שמחה נוטפת רשע לאור העובדה שהם שחטו מאות תינוקות וילדים קטנים ופיזרו את גופותיהם בשדות של מוות.
עד היום האוקראינים והפולנים הם העמים האנטישמים הגדולים ביותר, השנאה חקוקה בנשמתם. גם כאשר ממשלת אוקראינה מצטערת ומתביישת במעשי בני עמה, וגם כאשר נשיא אוקראינה היהודי, ולדימיר זלנסקי, מקים מרכז להנצחת השואה בבאבי יאר ומרים טקס רשמי לזכר הקורבנות, אין מה להתרגש. זהו משחק יפה לעיני העולם המציב את אוקראינה כמיוחדת ואנושית. אבל אין להתפעל ממילים יפות וממעשים ממלכתיים שנעשים שמונים שנה אחרי טבח מזעזע. אוקראינה מחויבת פוליטית לבצע צעדים כאלה, ואילו פולין מעוגנת באירופה ויש לה תוקף משלה. רמת השנאה נמצאת בריכוז גבוה – אם לא יותר מבימים ההם – אלא שהיא דוגרת באנשי העם ופורצת מעת לעת.
הנטייה לשנאת היהודים שקיימת בעמים נובעת משורשים רוחניים. חכמת הקבלה מלמדת שמאחורי הקלעים של העולם הגשמי הזה ישנו רובד רוחני, והוא הפועל ומכתיב, וממנו הכול משתלשל לעולמנו.
במערכת הרוחנית הנסתרת יש שבעים אומות עולם, ויש את האומה הישראלית. בעל הסולם, גדול המקובלים של המאה העשרים, מי שחי בפולין, חזה את השואה שבפתח וצווח ליהודי אירופה לקום ולעזוב, כתב במאמרו כי "הענף הנמשך מהפנימיות הם עם ישראל, שנבחרו לפועלי התיקון והתכלית הכללית. ויש בהם אותה ההכנה, שיכולים להתפתח ולגדול, עד שיגיעו וגם יניעו את האומות להגיע אל התכלית הכללית. והענף הנמשך מחיצוניות הם שאר האומות, שלא הוכנו בהן אותן הסגולות, שיהיו ראויים לקבל את דרכי התפתחות התכלית בזה אחר זה, אלא שמוכשרים לקבל את התיקון בבת אחת בכל מלואו, על דרך שורשם העליון" (מאמר "שפחה כי תירש גבירתה").
במילים אחרות, למרות הכאב המפלח, אין לבוא בטענות אל אומות העולם, שכן תכליתם לקבל את דרכי ההתפתחות והתיקון מהאומה הישראלית. תפקיד היהודים להיות אור לגויים, להתחבר יחד ללב אחד, לעורר אהבה, לפעול בערבות הדדית, לייצב בתוכם את כוח החיבור הרוחני – הכוח העליון – ודרכו תזרום השראה לעולם.
היחסים החיוביים בינינו הם כמזון רוחני לאומות העולם, ואם אנחנו מפסיקים לייצר אותו, אומות העולם קמות עלינו עם רעב גדול, מתודלקות בשנאה חולנית שכל מטרתה היא אחת: להשמיד את העם היהודי. המסר חד וקשה, אבל הוא אמת לאמיתה. הטבח בבאבי יאר – כמו פוגרומים ואסונות כבדים שפקדו את העם היהודי לאורך ההיסטוריה – קרה בגללנו היהודים. או ליתר דיוק, כתוצאה מהפירוד בינינו, מאי-הציות לחוק העליון של הטבע, הכלל הגדול בתורה: ואהבת לרעך כמוך.
הזכר לשואת יהודי אוקראינה ויהודי מזרח אירופה לא צריך להסתכם רק באנדרטה עשויה אבן לזכר הנרצחים, אלא גם במסקנה ברורה וחותכת שתבטיח שלא נחזור שוב על מקרי העבר המחרידים. עלינו לקיים את מצוות החיבור בין איש לרעהו, להקרין מתוך חיבורנו אור ואהבה לכל אומות העולם, שיתלכדו גם הם ללב אחד. רק כך נגיע לתיקון הנרצה – אנושות מאוחדת כמו משפחה אחת.
כאז כן עתה, אין לעם ישראל אויב גדול יותר מאשר עצמו. מעצם הדחייה שלנו את תיקון העולם, מעצם הזלזול שלנו כלפי האיחוד הפנימי מציל החיים, אנחנו מזמנים עלינו צרות גדולות, גורמים לעוד יחידים ועמים להרים את ראשם האנטישמי. אנחנו מייצרים אותם, מייצבים אותם, מזינים אותם, מחזקים אותם ולבסוף מזמינים אותם נגדנו.
תפקידם במערכת רק לעורר אותנו לתיקון, ולקבל את שכרם. צריך להיות די בעקיצה קטנה מצידם כדי שנקבל תזכורת לתפקידנו, ניישם ונרגיע את הרוחות הרעות. אך כאשר התזכורת חוזרת, האנטישמיות מנדנדת לנו להתעורר ואנחנו ממשיכים בשלנו, שקועים באדישות וכבושים בריב ומדון, אז אין לבוא בטענות. הכתובת המצמררת על הקיר.