השגרה הישראלית חולנית. גרועה יותר מבידוד עקב חשש מהידבקות בקורונה. אוי לנו החברה הישראלית, מדינת היהודים, אם נשוב לרוטינה הישראלית היומיומית. לפילוגים, לפיהוקים, לקיטורים.
אנחנו חייבים ליצור לנו שגרת חיים חדשה, כמו זו שכולנו מייחלים לה מסבב בחירות אחד למשנהו, כמו זו שהיינו רוצים לגדול עליה ולספר עליה לילדינו: שגרה של חיבור יומיומי, של אחדות מתוקה, של התחשבות הדדית. כמעט כמו האווירה הרגועה שהייתה בתור לקלפי, שם כל אחד הצביע לפי השקפתו, אבל כיבד את דעתו של האחר. בלי צעד חברתי משמעותי שכזה, לא נשרוד. נלך ונדעך ואיתנו יתפוגגו החלומות והשאיפות העתידיות.
הדגש כאן הוא עלינו, ישראל. כי אם נרים את הראש מעל גבולות המדינה, אז מבהיל לראות מה מתרחש סביבנו, עד כמה אנחנו מאוימים ואיך שכולם דרוכים כלפינו: החל ממעגל המדינות שמקיפות אותנו במזרח התיכון ועד למעגל רחב יותר שחגים בו מיני אנטישמים ושונאי ישראל.
לעולם סביבנו לא טוב. הוא נקלע למשבר וממשיך ליפול בבור עמוק שקשה לצאת ממנו. אם לאומות העולם היה טוב, אז ניחא, היו עוסקים בענייניהם. אבל לא טוב לו. וכידוע מההיסטוריה הקרובה והרחוקה, כשרע לאומות העולם – רע לישראל. האצבע המאשימה מופנית כלפינו, היהודים.
אם בגלות ספגנו את הביקורת, או נדדנו רדופים ממקום למקום, כעת הסיפור הוא אחר לחלוטין. אנחנו יושבים כאן על אדמת ישראל, בוהקים כמו פנינה בלב רכיכה ים-תיכונית; מצליחים, מתעשרים, משגשגים בכל קנה-מידה עולמי, ולאומות העולם יש חשבון מדויק איתנו. ציפייה חבויה שנמלא להם את החוסרים והדרישות, את כל הצרכים והמשאלות. ואנחנו כבר עם חופשי בארצנו, קיבלנו בית ומקלט, רצועת חופי ים והר מושלג, וכעת עלינו לשנס מותניים ולגשת למלאכה היהודית שלנו: להיות "אור לגויים".
המקובל "בעל הסולם" כותב כי "היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה המה מחכים משיבת ישראל לארץ. ואין זה בחכמות אחרות, כי בהם לא חידשנו מעולם ובהן אנו תמיד תלמידיהם. אלא המדובר הוא בחכמת הדת ובצדק ובשלום, שבזה רוב הגויים תלמידנו הם. וחכמה זו מיוחסת רק לנו" ("כתבי הדור האחרון"). על חכמת הקבלה הוא מדבר, על הדרך להתחבר ולאהוב.
כל העולם שותה מתמצית ישראל, כמו שכתוב בספר הזוהר, ועלינו מוטלת המשימה להשקותם, עוד מימי אברהם אבינו, שלימד אותנו באוהלו להתעלות באהבה על כל הפשעים; מימי משה שהעניק לנו את תורת החיבור; מימי בית המקדש שהיינו מעוז רוחני לתפארת אהבת הזולת. המשימה לא הושלמה, וכמו המתינה אלפיים שנה שנתבשל ונתאסף מחדש במרחב אחד, כדי שניישם את הכלל הגדול בתורה "ואהבת לרעך כמוך".
זהו, רבותיי, זה הכול. רק שנתאחד ללב אחד, שנתגבש ונתחבר ונתלכד לעם אחד, שמכיל ומכבד את הגוונים הרבים והיפים של החברה שלנו. החיבור הזה בינינו גורם נחת לעם ולעולם. הוא מאזן את הטבע הגלובלי והוא מימוש של הייעוד הנצחי שלנו.
וזה תפקידה הישיר של ממשלת ישראל: להביא את כולנו לחיבור, יהודים ולא-יהודים כאחד. דווקא עכשיו, כשהכול מעורפל, מגומגם, כשכל אחד עוזר לשני לקום מהקרשים ולחזור לשגרה – עלינו מיד לנתב אותה לשגרה חדשה. לצאת במסע פרסום מנחם, שקורא להפסיק להתבוסס בחלוקת הקופה, לנשום רגע בין המאבקים שמופיעים בכל מפלגה ומפלגה, ולהיאבק יחד על ערך האחדות האבוד.