אילון מאסק, האיש העשיר בעולם, הציע השבוע לרכוש את טוויטר ב-43 מיליארד דולר כי הוא מאמין בפוטנציאל שלה להיות הפלטפורמה לחופש הביטוי ברחבי העולם. הצעתו ואמירתו יצרו עצבנות בחברי הדירקטוריון של החברה, שכבר נוקטים במהלכים למנוע מבעל ההון להשתלט על רשת הציוצים הפופולרית. המאבקים במגדל השן הם בליגה שקשה לנו להבין, והשאלה כאן היא ברורה: מי ישלוט ברשתות החברתיות ובעיתונות?
אדם מן השורה קורא עיתון, גולל ברשתות, מקשיב לכל מיני שמועות, ולפיהם קובע את תפיסת עולמו. זה מגוחך, שכן אין באמת חופש ביטוי או חופש עיתונות, גם לא היו מעולם. תמיד מי ששילם הוא מי שהזמין את ה"חדשות", קבע את סדר היום וביקש להשפיע על דעת הקהל. כך היה וכך יהיה.
מה שכן, לזכותם של מאסק ושאר בעלי הון שמתקוטטים היום על השליטה, אפשר לזקוף את ההבנה המחלחלת בנו שאין חופש ביטוי. יותר ויותר אנחנו מבינים מיהו השולט המושך בחוטים וקובע את המהלכים מאחורי הקלעים. אם קודם מוקדי השליטה היו אנונימיים, עכשיו הכול שקוף, ואנחנו כבר יודעים איזה עיתון ואיזו רשת שייכים מי למי.
השלב הצפוי הבא הוא שכל בעלי הממון יתחברו ויעשו יד אחת לשליטה מלאה. זה לאו דווקא מהלך רע. כשגרתי בברית המועצות לשעבר היה עיתון עיקרי אחד לכל המדינה, "פראבדה" ("אמת"), ששימש כשופר הרשמי של המפלגה הקומוניסטית והיה העיתון הנפוץ ביותר. כל העיתונים והביטאונים ברחבי המדינה היו יונקים ממנו מאמרים, ומדפיסים אותם מחדש לתושביהם. זה שקר קטן יותר מאשליית ריבוי הדעות של ימינו.
גם אם מחר הנשיא ביידן ישלוט במדיה, או אם יהיה זה טראמפ החסום שיחזור לפעילות מואצת, או אלף מנהיגים אחרים שיבואו במקומם, זה לא ישנה כלום. מוכרים לנו את השוני שיש בין האחד לשני, ואין שוני כזה. יש בעלי אינטרס שעומדים למעלה מהם עם הון שנוזל מהידיים, והם בעלי השליטה. לכן אין תקווה לחופש הביטוי.
גם אם הייתה תקווה לחופש הביטוי, איזו אמת חופשית כלי התקשורת כבר היו יכולים לספר לנו? שיש מלחמות פה ומלחמות שם? ומה הם יכולים לעשות בנדון? האם הם יכולים לייעץ איך לצאת מהברוֹך? לתאר לעולם את עתידו הטוב?
כדי לצאת ממעגל המלחמות והמאבקים הבלתי נגמרים, טוויטר ודומיהם, צריכים לצייץ את הכדאיות בשלום בין אדם לאדם, את ההכרח בהשלמה הדדית בין כולם. לתת דוגמאות מהעבר, ההווה והעתיד, מה עלול לקרות עקב חוסר חיבור אנושי, ומה יכול להתקיים אם יהיה חיבור בין כולם. כך לפחות המקובלים היו משתדלים להסביר לו הייתה ניתנת להם האפשרות.
בינתיים אף מנהיג, עיתון או רשת, לא נוטים לקרב את העולם לשלום ולהשלמה. להיפך, כולם מחפשים נקודות לפתיחה במלחמה. לכן אנחנו עדיין לא יכולים לחייב את עצמנו להודות בעובדה הפשוטה: חיבור לבבי בין בני אדם הוא העתיד הטוב. למלחמות המתעצמות עם התגברות האגו, אין עתיד, הן גומרות אותנו.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים "מסע לעולם פנימי"