כשהייתי בשנות העשרים וניסו לדבר איתי על "רוחניות", מספיק היה להגיד את המילה כדי לעורר בי בוז וסלידה עמוקים. האופי והנטייה הפנימית הטבעית שלי לחיים, פשוט לא מתחברים לרוחניות כמו שמקובל לחשוב עליה.
בתחילת שנות השלושים לחיי, אחרי שעליתי ארצה וגרתי כבר כמה שנים בישראל, סיפרו לי על חכמת הקבלה. אמרו שיש בה משהו אחר, מיוחד, שהיא עוסקת בחוקים העולים מעומקי הטבע. הצגת החכמה כלא שייכת לדת ולא לרוחניות אלא לטבע, משכה אותי. ממילא חיפשתי את התשובות למחוללי הקיום בכיוון הזה, בפיזיקה, בגיאוגרפיה, באסטרונומיה. במדע. התחלתי לבדוק איפה אפשר ללמוד.
אחרי כמה סיבובי סרק הגעתי למורה שלי, הרב ברוך אשלג. הרב"ש. אדם דתי שהתגורר בבני ברק, ואני הייתי אדם חילוני, ובכל זאת הפער בינינו לא הרחיק אותי ממנו. אם זה התנאי לדעת משהו שחשוב לי בחיים, אז שיהיה, אני מוכן ללמוד גם מאדם דתי.
כך התחלתי ללמוד את העולם הרוחני. אומנם לקח זמן עד שיכולתי להסביר לעצמי ולבנות בתוכי תמונה נאמנה של העולם שלנו לעומת העולם הרוחני, וגם להבין איך להתייחס לשני העולמות, אבל מאז ועד היום אני כאן, חי בין שניהם.
במשך הזמן למדתי לדעת שהרוחניות מציאותית, מוצקה ומוחשית הרבה יותר מהעולם שאנחנו חווים ומרגישים בחמישה חושים. אם נדמה שהיא מרחפת באיזה חלל מעורפל, זה רק מפני שאין לנו חוש מולד לתפוס אותה – חוש שעל האדם לפתח ולהשיג בעצמו.
אם יש לפניך חפץ, נאמר ספל, אז אתה יכול לאחוז בו ולסובב אותו לכל צדדיו ולומר בדיוק איזו צורה יש לו, איזה צבע, מאיזה חומר הוא עשוי. הוא מושג בחושים שלך. כך מושגת גם הרוחניות באופן מאוד ברור ומוחשי, ואי-אפשר להתבלבל בה כשהיא נתפסת בחוש המיועד לה.
"רוחניות" במקורה באה מהמילה "רוח". כמו הרוח, הרוחניות היא יחס שנושב מהאדם החוצה אל הזולת, ללא שום מחשבה בחזרה אליו. אם אדם משיג כוח לחשוב כך על הזולת ולא חשוב איזה זולת, דומם, צומח, חי ובני אדם, הוא מתחיל לפתח חוש רוחני ואז נפתח בפניו עולם חדש. עולם שפועלים בו חוקים אחרים, ולזמן ולמקום אין שליטה עליו.
לצורך התקרבות ליחס רוחני, נוצרה מלכתחילה תפיסת העולם הגשמית שלנו – זו של הרצון לקבל לתוכנו, לעצמנו. ממנה אפשר לפתח ולהשיג את התפיסה הנגדית, המשפיעה אל החוץ. לכן אדם צריך להשתמש בכל מה שיש בעולם שלנו באופן שיפעל לטובת הזולת, ועיקר הפעולה צריכה להיות בכוונה. כלומר ההטבה לזולת לא צריכה להתבצע דווקא בפועל, לרוץ ולתת לכולם מה שחסר להם. אלא קודם כול צריך להשתדל להיטיב במחשבה. לחשוב שיהיה טוב לזולת.
זו לא סוג של התנזרות והימנעות מהנאה, ואין כאן עניין של איסורים ודיכוי רצונות. כדי להשיג רוחניות אדם צריך רק להביא את עצמו למצב שבו היחס, ההסתכלות שלו על העולם תשתנה כך שיבין, שלתפוס לעצמו כל מה שהוא רק יכול זה הפוך לגמרי מהיחס הנכון למציאות. אז מאליו הוא מאבד חשק לקבל וליהנות לעצמו, ומפתח תשוקה לתת ולהשפיע. במילים פשוטות, רוחניות היא יכולת להגיע ולחוש את מה שמרגיש הטבע, האלוהים.
בואו ללמוד מתלמידיי, טובי המרצים של מכללת "קבלה לעם"