עם התעצמות מאבקי הכוחות והקריאות לבחירות תוך כדי מלחמה, כדאי להבין משהו על עצמנו, על הדרך האנושית להשיג שליטה, ועל האידיאות ושיטות הממשל שעליהן אנחנו נלחמים. ניקח את השיטה הקומוניסטית למשל.
מי היו אבות הקומוניזם? קומץ אלטרואיסטים שלא הצליחו לגרום לשיטתם להתפשט בעולם כי כמו שאומרים, "ציפור אחת לא עושה קיץ". הם ניסו לייסד יישובים שיתופיים, כמו הקיבוצים בישראל אחריהם, אבל אלו לא החזיקו מעמד כי המתיישבים צריכים להיות אלטרואיסטים כמו המייסדים, ורוב בני האדם אגואיסטים מטבעם, לא יכולים לעמוד בסדר חברתי שיתופי. מכאן התחילה מפולת של סבל.
בזמנו של קרל מרקס מצאו הקומוניסטים דרך למשוך אליהם את המון העם, בהכרזת מלחמה בקפיטליזם הבורגני. ההמון נרתם מיד, הקומוניזם התפשט וכיסה כבר שליש עולם, רק שהעם לא נלחם על אהבת הזולת אלא פעל מתוך אהבה עצמית, כדי לסדר לעצמו חיים נוחים יותר, וכך הזיווג בין האידיאה השיתופית למלחמה בעשירים הפיל את המשטר הקפיטליסטי, אבל לא הקים חברה אלטרואיסטית. בתום המהפכה כדי להשתית את האידיאה השיתופית היה צורך להשתמש בלחץ, בכפייה, בעונשים ואיומים, ובמקום קיץ שטוף שמש, הביא הקומוניזם לעולם חורף מר, חשוך וקר.
ישנו אחוז קטן של אלטרואיסטים טבעיים בעולם, כמו אבות הקומוניזם, כך הם נולדו. גם הם לא יוצאים מגדר האגואיזם, מתחום הרצון לקבל הנאה לעצמם, אלא הם פשוט מקבלים את התענוג שלהם מנתינה, ומדמים לעצמם שרק עצלות או חוסר דעת מונעות משאר העולם להיות כמוהם. מתוך התפיסה הזאת הם מכשילים את כולם. כי אם הקפיטליזם – על כל המגרעות שלו – פועל לפחות עם טבע האדם, אז הקומוניזם רומס אותו, כפשוטו.
כשלעצמו, האלטרואיזם הוא הרעיון של הטבע, הוא האידיאה האלוהית. הכוח העליון, כוח של נתינה, יצק את עולמו כנחתם ממנו ולכן העולם הופכי לו, עשוי מחומר אגואיסטי, מרצון לקבל, אבל מיד לאחר מעשה הבריאה, התחיל הכוח העליון לפתח את העולם להיות דומה לו, אלטרואיסט.
אם מסתכלים על שאר דרגות הטבע, הדוממים, הצמחים ובעלי החי, רואים שגם אם הם אגואיסטים מטבעם, אין התנגשות גדולה בינם לבין הרעיון האלטרואיסטי, הרצון לקבל שלהם קטן מספיק כדי לא לעמוד בסתירה לחוקי הנתינה של הטבע. אבל האדם, מכיוון שעבר התפתחות אגואיסטית יוצאת דופן וגדלה בו תאוותנות שאין כמוה, מתנגש בעוצמה רבה ברעיון האחדות והנתינה, לא רוצה ולא מסוגל להתקרב אליו.
דווקא על החלק הזה בבריאה, הרחוק ביותר מהעיקרון שפועל בכל הטבע, מוטל להשלים את מעשה הבריאה ולהשיג השתוות צורה מעל לאגו שדוחה אותו בכוח מהזולת ומהטבע, כלומר להפוך בתוכו את האגואיזם לאלטרואיזם. ושוב, לא בכפייה, אלא רק דרך שינוי פנימי הדרגתי, שאותו מחולל הטבע עצמו דרך ניסיון מצטבר.
כל מה שאנחנו יכולים לעשות כדי להקל עלינו את התהליך של הטבע, שכולל ניסיונות קשים מאוד כמו מלחמות, הוא להוסיף לו מודעות. אם אדם או אומה יודעים מה עובר עליהם, הם יכולים לעבור אפילו דברים מטלטלים מאוד בצורה רגועה, מכיון שהם מבינים מה מגמתם ותכליתם.
עלינו לפרש כראוי את ההיסטוריה, להבין איך מאחורי כל המקרים הרעים שעברו עלינו עמד האגואיזם כמו מפלצת, לפעמים חשוף שיניים, לפעמים באדרת כבשה, וטרף אותנו בכל פה מיד כשהזדמן לו, פירק אותנו לגורמים, הפריד בינינו ושלט בעורמה.
עלינו לסדר לעצמנו הסבר מעמיק על האפשרויות לצאת מתוך עצמנו, להיחלץ מטבענו. לא על ידי התנגדות לאגו, אלא על ידי משיכה לאידיאה גבוהה יותר, לרעיון העליון, מתוך רצון, מודעות והשתוקקות להיות כמוהו. זה הרעיון היהודי-קבלי בעצם, להגיע לדרך חיים אלטרואיסטית מתוך שינוי פנימי ופתיחת לבבות, ורק הוא יכול להביא את הקיץ.
מוזמנים ל"זום לחיים", מפגש פתוח עם מרצי מכללת "קבלה לעם", והפעם על העולם הרוחני על פי חכמת הקבל