ליל הסדר. השנה, אביב הגיע גשם בא, אבל זה לא מפריע למסורת להימשך. כמדי שנה אנחנו תקועים בהמונינו בפקקים, מצטופפים יחד סביב שולחן החג, ובכל זאת מוכנים לשים הכול בצד, כדי לנשום מעט אווירה משפחתית יקרה. רוח החג מנצחת – היא מכריעה כמעט כל איום ביטחוני, כל סיפור טרור, אפילו מאבקים פוליטיים
תמונה: חן לאופולד, פלאש 90
רצון משותף לקשר טוב בינינו מספק לנו מרץ לטרוח, לנקות, לקנות, לבשל, וכל זה כדי לשבת סביב השולחן וליהנות יחד. אחרי הכוס השלישית הרצון הזה מתנגש עם המציאות. השיחה מנומסת מדי, האורחים קצת מעצבנים, הטקס מעייף והאווירה מתקררת עם האוכל. מתחדדת ההבנה שהרגש שאנחנו מחפשים אינו בנמצא.
הוא שם. הוא רק מחכה שנגרד קצת את השכבה הדקה והמאובקת מעל הלב, שנחשוף את ה"חמץ" שמעכיר את היחסים בינינו ומונע מאיתנו להרגיש טוב באמת. ברגע שנצליח לראות בעיני רוחנו תמונה טובה חרף התחרותיות, הביקורת והאדישות, נחזיק בתמונה הזו ולא נרפה, היא תהפוך למציאות ו"נצא" מהרגשת הפירוד, נצא מ"מצרים".
אנחנו עם מיוחד במינו. מיוחד ביכולת שלו להתאחד ולעקור את "האגו" שמכרסם בנו מבפנים, האגו שמושל בנו ומפריד בינינו. אילו רק נפתח דאגה זה לזה כשם שאנחנו דואגים לילדינו, נקבל מהזולת הרגשת ביטחון כה חזקה, שבכוחה לבטל ולו לרגע מחשבה על עצמי. אז יוכל להתעורר כוח כל כך חזק, כוח של חיבור שבאמצעותו נוכל לפרוץ את החומות בינינו ולצאת לחופשי מהשעבוד של כל אחד לעצמו.
אלה לא רק מילים יפות. בידינו השיטה לחיבור, חכמת הקבלה, שבעזרתה אנחנו יכולים ללמוד איך לבער מתוכנו את שהחמיץ ולמצות את הטוב שבחיינו. זוהי המתנה שקיבלה האומה שלנו, זה היסוד שלנו. בואו ונממש אותו ונעביר אותו לעולם.
חג שמח!