מזוודותיהם של יותר ממאה ממנהיגי העולם כבר ארוזות וממתינות לקראת הטיסה לוועידת האקלים ה-26 של האו"ם בגלזגו שבסקוטלנד. גם משלחת מנופחת של מעל 120 משתתפים תצא מישראל, וכולם יחד יתכנסו במטרה למצוא פתרונות למשבר האקלים ולהתחממות הגלובלית.
בעיניי, כל הצהרה שתצא מהוועידה הזאת תהיה יומרנית וחסרת תועלת. למה? כי גם אם ניישם את כל ההחלטות שיתקבלו בוועידה כדי להפחית את פליטת גזי החממה, אז די בהתפרצות הר געש אחד כדי לשבש את כל התוכניות היפות.
מחקר חדש בחן את השפעתה של התפרצות געשית גדולה על שכבת האוזון, כדוגמת ההתפרצות ההיסטורית של הר הגעש באי סנטוריני יוון בשנת 1600 לפני הספירה. פרט להחרבת התרבות המינואית ששגשגה באזור, לרעידת אדמה במצרים ולהרס יבולים ורעב בסין, גילו החוקרים שהתפרצות הזאת שחררה לאוויר המון תרכובות כימיות – ואם רק שני אחוזים מהם היו מגיעים לשכבת האוזון, הם היו יכולים להרוס עד תשעים אחוז מהאוזון של צפון כדור הארץ. מישהו יכול לנחש מה נפלט בימים אלה מהלוע השוצף של הר הגעש באי לה-פלמה הספרדי? מישהו יכול להעריך את עוצמת הפגיעה העתידית האפשרית בשכבת האוזון כתוצאה מההתפרצות הגעשית?
עוד דוגמה? ביוני 1991 התפרץ הר הגעש פִּינַטוּבּוֹ בפיליפינים, שהיה רדום במשך חמש מאות שנה. פרט לנזק הרב לאזורים הסמוכים שהביא למותם של מאות אנשים ולהרס אלפי בתים, התפרצות "הקיטור הלוהט" גרמה במשך שנתיים לירידה בטמפרטורות בעולם, מה שגרם לחורף הכי גשום בישראל של אותו עשור. כך הלכה למעשה פועל אפקט הפרפר בעולם המקושר של ימינו: התפרצות הר געש בפיליפינים מורידה גשם בתל-אביב.
מה שאני בא לומר הוא שהטבע חזק יותר מההצהרות והתוכניות היפות שלנו. כעת התחושה היא שלמרות שאנחנו בפיגור משמעותי, אנחנו עדיין שולטים במצב. אבל עוד התפרצות הר געש, עוד שיטפונות, עוד שריפות ורעידות אדמה – "מזג האוויר השתגע", כמו שאנחנו נהנים לומר – והמין האנושי יבין שכדור הארץ יוצא הפעם מאיזון והנזק גדול הרבה יותר משנים עברו. אולי אז נפנים שהפתרון לבעיה לא יהיה בכך שנפסיק להשתמש בכל הדלקים המזיקים.
משבר האקלים הוא חלק ממשבר כולל של הטבע, משבר הפוקד את כל חלקי כדור הארץ, כל מחוז ומדינה. המשבר הזה לא קורה יש מאין, אלא מקורו הוא האדם. לא מעשיו של האדם, אלא יחסו אל העולם. אנחנו חיים במערכת אחת שנקראת "טבע". מערכת שכל חלקיה מקיימים יחסי גומלין ביניהם ואינם יכולים להתקיים האחד בלא האחר, מערכת שכל חלקיה מקושרים זה לזה ומשפיעים זה על זה.
חכמת הקבלה מחלקת את המערכת האחת לארבע רמות: דומם, צומח, חי ומדבר, כאשר האחרונה שבהן היא האדם. אם היינו מציירים פירמידה, אז הדומם – החלק העצום ביקום – נמצא בשכבה התחתונה. עליו מונחת שכבה קטנה יותר של צומח, עליה מונחת שכבה קטנה יותר של בעלי החיים, ועליה שכבה דקה ואחרונה של המין האנושי. הדובדבן.
המין האנושי הוא החלק האקטיבי במערכת. הוא היחיד בעל יכולת ההשפעה והבחירה הגדולה שבטבע, והוא למעשה פועל אחרת מיתר החלקים והמשפיע על כולם. בעוד הדומם, הצומח והחי פועלים בהרמוניה מלאה ביניהם, האדם מרגיש עצמאי, נפרד ומורם מהטבע. האגו שפועל בו מעורר בו דחפים ורצונות שמפתחים בו אשליה שהוא יזכה בקרוב לתענוגים לתועלת עצמו. אבל בפועל, האינדיבידואליזם מנתק את האדם מהרגשת הזולת, וכשאנחנו כבר לא מרגישים כחברה אנושית אחת, אנחנו מתנתקים מהרגשת הטבע האחד.
בין אם אנחנו מרגישים שאנחנו אחד ובין אם לא – מצד הטבע אנחנו גוף אחד. לכן כמו כל גוף חי שנחלש ולפתע מתחיל לחוש מחלות שדגרו בו ופורצות לחוץ – כאן כואבת הבטן ויש הקאות, ושם עולה החום – אז בהקבלה לכדור הארץ, כאן מתחממת לבה וגורמת להתפרצות הר געש, ושם פורצות שריפות שמכלות חלקות חקלאיות טובות.
היחסים בינינו, שליליים או חיוביים, הם הגורמים לחוסר איזון או לאיזון. אם אנחנו משתדלים להתקשר יפה בינינו, מרגישים כמשפחה אחת, כגוף אחד, כאנושות אחת – אז כוח החיבור בינינו מתממשק למערכת הטבע כולה, מתאחה כמו איבר אל הגוף, וכתוצאה מכך אנחנו מקרינים כוח חיובי אל כללות הטבע, ופועלים לטובה ומרגיעים את השכבות התחתונות בפירמידה.
זה לא רעיון פשוט. זה דורש שינוי בתפיסה, מהפכה בתרבות ומהלך ארוך טווח בחינוך. לצעוק לא לשרוף דלק זה קל, אבל לשנות את היחס הפנימי של האדם זה כבר תובעני ומורכב.
צר לי לומר, אבל נכון לעכשיו נראה כי רק מלחמת עולם יכולה לזעזע אזרחים ומדינות להבין שאנחנו רחוקים מאוד מהתכלית שלנו: להיות אחד עם הטבע. מלחמת עולם היא מעין אתחול למערכת כולה, הסתכלות ביקורתית מחודשת על מצב האנושות ופניה לאן. אני חלילה לא מייחל לאירוע הרסני כזה, אבל אם לא נפעל לטובת הטבע, אסונות הטבע יגברו והמערכת עצמה תוביל אותנו לצרה צרורה.