השבוע יפן והעולם כולו ציינו עשור לאסון הגרעיני הגדול שפקד את העיר פוקושימה. רעידת אדמה עוצמתית, החזקה בתולדות יפן, גרמה לגלי צונאמי אדירים לפקוד את החוף המזרחי של יפן. 18 אלף בני אדם נהרגו, כחצי מיליון בני אדם נאלצו להתפנות ואיבדו את ביתם ורכושם, והכור קרס וגרם לאסון הגרעיני החמור ביותר מאז אסון צ'רנוביל.
לא נראה שהאנושות מזדהה עם האסון הזה, או שהוא השאיר בה חותם של ממש. כי מה אפשר לעשות נגד איתני הטבע? איך להתגונן מפני גלי צונאמי אימתניים? ומה לעשות שבדרכו של הנחשול הקטלני עמדה תחנת כוח גרעינית?
יפן ידועה כרצועת איים הררית, מדינה שרק חלק קטן משטחה מאפשר לאכלס בני אדם. ומכיוון שהתופעה נקודתית לארץ השמש העולה, הקושי להזדהות עם סבלה גובר. גם העובדה שהיפנים הם עם מיוחד שנבנה בעמל רב לאורך אלפי שנים ואוחז בשיטת אמונה תובענית, לא גרם לעולם לזקוף נקודות לזכותם. העולם מעריך את היפנים על שסבלו מכות קשות והתגברו עליהן בהצלחה, אבל קשה לו להזדהות עימם ולהוציא מהמקרה שלהם מסקנות לעצמו.
בכלל קשה להצביע על אירועים קשים שהאנושות סבלה מהם, הפיקה לקחים ואז השתנתה במשהו. האנושות בכללות אינה לומדת ממקרי העבר, גם לא משתי מלחמות העולם. לרוב המצב שוכך ונשכח, וכלום לא משתנה. עשר שנים עברו מאז האסון הגרעיני בפוקושימה ועדיין מעל 414 כורים בעלי כוח גרעיני פועלים ב-32 מדינות. אי-אפשר להיפטר מהם סתם כך. אחרי הכול התעשייה הבינלאומית הזאת מספקת עשירית מהחשמל העולמי. זה נוח, זה יעיל, זה טוב, אומנם שקיים חשש מתמיד מפני סכנות גלומות ואיומים שעלולים לפרוץ.
הטכנולוגיה הגרעינית שנויה במחלוקת אבל אי-אפשר להאשים אותה ברע או לשבח אותה לטובה, כי השאלה העיקרית היא לגבי אופן השימוש בה, המינון והכוונה שעומדת מאחוריו. אם האנושות הייתה רוצה להיפטר מתחנות הכוח הגרעיניות הללו, אפילו לשם ביטחון, היא הייתה מוצאת דרכים לחסוך בשימוש בכוח גרעיני. חשבון נפש גלובלי היה מגלה שאנחנו לא זקוקים לכל הייצור והתוצרת האינסופית. די בחיוני לקיומנו, כמו ששנת הקורונה הוכיחה לנו. חשבון נכון היה מצמצם את המותרות, וכך היה נחסך השימוש בתחנות כוח גרעיניות.
אולם בלי הסקת מסקנות נכונה, בלי ראייה רחבה לעבר העתיד ובניית תוכנית חינוך בינלאומית שתעלה את המודעות ותקדים תרופה למכה, לא נצליח. וכשהעולם ממשיך כהרגלו, דש בעקביו, אז באין ברירה תבוא המכה הבאה, ותיאלץ את האנושות לעשות חושבים. וכשזה לא יעבור והעסק ימשיך כאילו כלום לא קרה, אז תבוא מכה נוספת, גדולה וכואבת מקודמתה, ונזדרז לדרוש שינוי.
ישנן הצעות רבות לעסקאות ירוקות חדשות, כאלה שפועלות להוגנות חברתית ולשוויון סביבתי. אבל העסקים הירוקים הללו רק מסיטים את המיקוד מהבעיה המרכזית. אנחנו בטוחים שבשיווק ירוק אנחנו כבר שומרים על הטבע, אבל לא את הטבע הגלובלי אנחנו צריכים לתקן, אלא את טבע האדם.
המסר הזה קשה להבנה, ובצדק. טבע האדם אטום מלידתו, יצר לב האדם רע מנעוריו, והאגו הולך ומתגלה באכזריותו מיום ליום. אפילו אם אדם ידע שברגע שהוא ילחץ על הכפתור האדום מולו הוא יסגור את החשמל לעולם כולו, או אפילו גרוע מזה, יביא להשמדת כדור הארץ כולו, הוא לא ישנה את התנהגותו. זה מדאיג, אבל זה אמיתי. כמו שסיפרו חז"ל על מלאך המוות המזדמן בחרב שלופה וטיפה של מרה בקצה החרב, והאדם פותח את פיו וזורק בו הטיפה ומת. האגו שולט בנו עד תום, הגאווה הורסת אותנו, הפירוד החברתי מחריב את נשמתנו.
לכן, הלקח העיקרי מכל אירוע צריך להיות הכרת הרע ביחסים בינינו, ומנגד הכרת הטוב שיכול לנבוע מיחסים חיוביים בינינו. זו תמצית חכמת הקבלה. היא מלמדת שהמציאות כולה גלובלית ומקושרת בכל רבדיה: הדומם, הצומח והחי. בני האדם הם היצורים המפותחים והמושלים בכול. לכן אם הם מתחברים ביניהם בחברה יפה וטובה, בקשר הדדי פנימי ומלוכד, הם הופכים כמו "כור גרעיני" – מעוררים בתוכם כוח חיובי, מאזן ומרגיע, ומקרינים אותו מתוכם לכולם.
☑️ לתכנים נוספים
☑️ התוכן מבוסס על שיחות של הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שכתבו וערכו תלמידיו.