האידיאולוגיה שלהם מבוססת על סוציאליזם, סולידריות וערבות הדדית. הם חיים בצניעות בשכונות מוחלשות בערים הגדולות, בבניין משותף או בכמה בניינים סמוכים, והם חולקים מספר מכוניות. גישתם הכלכלית היא להסתפק במועט ולהתקיים מקופה משותפת ממשכורות החברים, והם לא מאמינים בהצבעות כדרך לקבלת החלטות, אלא מתנהלים בעזרת דיונים והסכמות.
הקיבוץ העירוני הוא מוסד שקיים בישראל עוד מימי ראשית הקמתה, והנחת היסוד שלו היא שאת הרעיון הקיבוצי אפשר ליישם בכל סביבה חברתית, ולאו דווקא ביישוב כפרי.
אני לא יודע ולא מכיר מבפנים איך מתנהלים היום קיבוצים עירוניים, אבל לפני שלושים שנה ביקרתי בכמה מהם מתוך מחשבה שאולי אמצא בהם סביבה שאפשר יהיה לממש בה ציונות הנסמכת על חוקי אהבת הזולת; אלו שעברו מדור לדור בעם ישראל, בספרי חכמת הקבלה.
בקיבוצים העירוניים שבהם ביקרתי אז, מצאתי קומונות, קבוצות אנשים, שחיים די טוב. הם קיבלו תמיכה כלכלית מהמדינה, לכל אחד מחברי הקבוצה היו דירה, שטח פרטי ולרוב חצר משלו. שיתוף גדול לא ראיתי ביניהם, אפשר לומר שהם אפילו לא הכירו אחד את השני כל כך טוב. כל אחד בשלו, טרוד בענייניו.
לא שיש לי טענות כלפי אורח חיים כזה, גם אז לא היו לי, אבל למימוש רעיון הקיבוץ כמו שמתווים מקובלים הוא לא מתאים, וברור גם שקבוצה כזו לא יכולה לשרוד לאורך שנים ארוכות. נוחות חומרית גם אם היא מלווה ברצון טוב להתחשב בחברים, לוותר להם, להתחבר איתם, לא מספיקה כדי להחזיק יחד אוסף אנשים בקשר הדוק יפה המרחף כמו רוח על פני הדורות.
האגו, הטבע האנושי הגולמי, מנוגד לחלוטין לשיתוף, לחיבור, לרעיון הקיבוצי. כל אדם מטבעו מחויב לשרת ולמלא את רצונות עצמו, ואין לו כוח להשתחרר מהיצר הכובל הזה ולרצות למלא את צרכי הזולת ממש כמו את שלו – בטח לא מתוך אהבה פשוטה ובלי תמורה כלשהי כמו כסף, שליטה, כבוד, או סתם סיפוק נפשי אנוכי.
כדי להתגבר על המכשול הגבוה הזה צריך לאחוז במטרה הגבוהה שמציבה חכמת הקבלה: להגיע דרך אהבת הבריות לאהבת הבורא – הטבע, הכוח העליון. זו הדרך לחבר אנשים בצורה יציבה ולמשך זמן שאין לו גבול, משום שאז החיבור מתקיים בקומה אחרת מהרגיל. בקומה הראשונה חיה האנוכיות בכל אחד, ואין לנסות למחוק ולהשתיק או להשחית אותה, ובקומה מעליה מתרחשת עבודת האחדות.
בדיעבד אני מבין שאי-אפשר לקפוץ להקמת בניין הקיבוצים בלי הכנה מקדימה של חינוך מעמיק ורחב שייתן לחברים העומדים להקים אותם השכלה מוחשית של טבעם, לצד לימוד תכונותיו של הכוח העליון והדרישה ההיסטורית שלו מאיתנו – להידמות אליו דרך חיבור הלבבות, בקומה שמעל לאנוכיות.
מטרת היהדות גבוהה מאוד ודורשת הכשרה גדולה של הלב. היא הגיעה אלינו כתפקיד לאומי כלפי העולם שעתיד כולו להפוך לקיבוץ רחב ידיים יום בהיר אחד. על ישראל הוטלה המשימה להיות כוח החלוץ, לייסד את גרעין הקיבוץ הרוחני הזה.
✅ צפו חינם בסדרת קורסים מבית "קבלה לעם "