עוד לפני הופעת הקורונה הייתה ארה"ב היחידה מבין המדינות העשירות בעולם שתוחלת החיים בה נמצאה בצניחה. התופעה הזאת נמשכת כבר מספר שנים, וכשחוקרים מאוניברסיטת פרינסטון צללו לבחון אותה, הם מצאו שהסיבה לתוחלת המתקצרת היא ייאוש. הייאוש מביא למוות מסמים, למוות מאלכוהול, הוא מביא להתאבדות.
תופעת הייאוש בולטת באמריקה, אבל היא שולחת זרועות ארוכות לכל מקום. סביר להניח שאם נבקר בעוד מספר שנים בארצות שבהן התושבים נינוחים ומחויכים היום, נמצא גם אותם כבויים יותר ועם פחות שמחת חיים.
מה גורם לתופעת הייאוש הקיצוני להרוג אנשים? החלק האנושי שבאדם. בכל אדם יש רמה חייתית השווה לכל בעל חי אחר, ויש רמה אנושית, הנקראת בקבלה "דרגת מְדַבֵּר", וצריך להבין את מהותה.
בשונה מבעלי החיים, האדם לא רק חי את ההווה, אלא הוא גם ניזון ממה שיהיה מחר. יש לו צורך לחיות בנקודת מבט רחבה, עם אופק לעתיד. הצורך הזה נובע משאלה עמוקה על משמעות החיים השתולה בו: בשביל מה חיים? למה הם נועדו? לאן הם מובילים?
אם בעלי החיים מקבלים את הסביבה כנתון שלתוכו הם נולדים ובו הם מעבירים את חייהם, אז האדם בונה לעצמו את הסביבה בדמות משפחה, הורים, ילדים, קרובים, אנשים שהוא גדל איתם. הוא גם יוצר קשרים נוספים, מרחיב ומעמיק את המעגלים סביבו, ואף מחליף את הסביבה בהתאם לשינויים שעוברים עליו לאורך השנים.
בארה"ב הסביבה מאופיינת בשינויים רבים. האווירה ששורה בחברה האמריקאית דינמית ותנודתית. בשונה מחברות אחרות ברחבי העולם, החברה האמריקאית רבגונית, וכל גוון בה משפיע מאוד על השאר.
המגזרים והגזעים בארה"ב חיים בערבוביה, אנשים בעלי השכלה גבוהה מתערבבים עם חסרי השכלה, וכולם מעבירים זה לזה דעות ורצונות, מאוויים ומחשבות, שגורמים להתפתחות מואצת של החברה. ככל שהאמריקאים מתערבבים ומתמזגים זה בזה, הם מתחילים להבין ולהפנים שלאף גוון בעם אין בכיס תשובה לשאלת העתיד: לאן אנחנו הולכים, ובשביל מה אנחנו חיים? בהיעדר תשובה, מתמלא האדם בייאוש.
הייאוש ניכר בעיקר בדור הצעיר. גם אם יש להם אפשרות להיות עשירים, חזקים ומפורסמים – כל אותן מטרות שהיו נחשקות עד לפני דור והניעו בני אדם להפוך עולמות כדי לכבוש אותן – זה כבר לא מושך אותם. תנו לצעירים פיצה, קולה וחיבור לרשת תקשורת אלחוטית והם מסופקים. מראש הם מבינים שאין להם מה לחפש בכיבוש אותן מטרות של הדור הקודם. הם לא ימצאו שם את הסיבה לחייהם, ולכן הם לא נמשכים למטרות האלה.
מרוב שהענקנו להם אמצעים טכניים משוכללים שיתקדמו בעזרתם בחיים, שכחנו למסור להם את העיקר: בשביל מה אנחנו חיים? לאן עלינו לשאוף ולהתקדם? וכאשר הם – וגם אנחנו – לא מוצאים תשובה טובה לשאלות האלו, אנחנו מרגישים רע. אנחנו נקלעים לייאוש, לדיכאון, להרגשות של חוסר שביעות רצון, חוסר אונים. שאלה ללא מענה.
התרופה לייאוש הזה, הן לדור הצעיר והן לדור הבוגר, היא לפתח סביבה שהופכת את השאלות על משמעות החיים למנוע העיקרי להתפתחות שלה. אדם שחי בסביבה כזאת לא צריך להסתפק בקיום על פני האדמה לכמה עשרות שנים, אחר כך למות, להיקבר וזהו. הוא עטוף בחברה שחיה לאורה של מטרה מיוחדת, גבוהה ונצחית, שעסוקה בחקר הכוחות המפעילים את כל רמות הטבע, וחוקרת את הצורה הנכונה להתקיים בהתאמה אליהם.
בחברה כזו מתפתחים יחסים של קרבה, שנובעת ממטרה משותפת, והיא מכסה על כל תחרות וזרות ואיבה. לייסד סביבה עולמית כזאת תהיה המתנה הגדולה שאנחנו יכולים לתת לדור הבא.