מיליוני תינוקות בארה"ב נתונים בבעיה. המדינה החזקה נקלעה למחסור גדול באבקות חלב לתינוקות. לא רק ששרשרת האספקה נותקה בגלל מגפת הקורונה, אלא גם היצרנית הגדולה ביותר של אבקות חלב סגרה את מפעליה עקב זיהום שנמצא בפורמולה. תארו לעצמכם, להורים קשה להשיג אוכל לתינוקות הרעבים שלהם.
כדי להגדיל את הייצור, הנשיא ביידן החזיר לחיים חוק מתקופת המלחמה הקרה: עסקים מחויבים לתעדף אספקת חומרי עזר למשבר, גם במחיר הפסד כספי. במקביל חיל האוויר האמריקאי התחיל להטיס סיוע של פורמולות מגרמניה ומעוד מדינות באירופה.
זה נשמע דרמטי וחסר היגיון – איך משבר כזה קורה לאמריקה? הרי היא לא מדינת עולם שלישי אלא מעצמה שאמורה להיות מחוסנת בפני מחסור כה בסיסי. אבל זה לא יהיה מקרה יחיד במינו. בקרוב נראה הרבה תופעות דומות, ותמיד תחזור אותה שאלה: איך יכול להיות שדבר כזה קורה?!
"חיל האוויר האמריקאי התגייס להוביל לתינוקות מזון" היה יכול להיות סיפור יפה, אלמלא היה כל כך טרגי ומציאותי – מציאות שתהפוך לנחלתם של יותר ויותר אנשים ומדינות, ותמחיש עד כמה העולם רעוע, כמו מתנודד על רגל אחת ולא מסוגל לדאוג לעצמו. בין אם מדובר במדינה גדולה או קטנה, עשירה או ענייה, אף ארץ לא יכולה להבטיח בסיס כלכלי יציב לכלל אזרחיה, לשמור על חייהם, על שלום ילדיהם. אלו החיים היום.
לו רק נלמד מכך שהחברה האנושית לא נבנתה כמערכת ביטחון הדדית שעיקרה מזון וליבה הילדים, ולכן אנחנו בבעיה גדולה. אני מקווה שהשיעור הזה יבוא וינענע אותנו מספיק חזק שסופסוף נתחיל לחשוב איך לבנות את החברה מחדש, כרשת ביטחון אנושית לכל אדם בעולם.
הכדור המסכן שלנו, שאנחנו מוצצים את לשד חייו, מסוגל לתת לנו מחיה בקלות ובנדיבות. הבעיה היא שבקשרים ההרוסים בינינו אנחנו לא מאפשרים לו לספק לנו אוכל נפש. במו ידינו אנחנו הורסים את מקור כלכלתינו.
אנחנו צריכים סופסוף להבחין שבסיס החיים שלנו מתפספס: מזון. שלפני כסף, כבוד והשכלה, אנחנו צריכים לדאוג שכל אחד בעולם יקבל את מספר הקלוריות הדרוש לו מדי יום. אנחנו יכולים לבחור שטחים כמו שיש בסיביר או בדרום אמריקה, לא חסרים כאלו, ולהפוך אותם לשדות תבואה עולמיים, שיספקו לכולם הכול. התנאי היחיד הוא להשיג רצון להאכיל את כולם, במקום שכל אחד ירצה להרוויח ויסבלו האחרים.
"אם אין קמח, אין תורה" – המזון צריך להיות בסיס דאגתנו האנושית, המדרגה הראשונה. אם לא נוכל לספק לחם לכולם, לא נוכל להמשיך ולעלות בסולם, להגיע לדרגת אדם. על פי חכמת הקבלה, "אדם" הוא מי שדומה לכוח העליון של הטבע, מי שדואג לכל הבריות וכולל בו את כולן.
זה הדבר שמצופה מאיתנו: לנענע את עצמנו ולגדול, להבין שאין לנו ברירה, קודם כול אנחנו צריכים לדאוג למזון. לאנושות יש כל מה שדרוש כדי להתמודד עם משברי המזון והיא לא מסוגלת, כי האגו מונע מאיתנו להתחשב ולחשוב על הזולת, אפילו בדברים הכרחיים.
בנקודה הזאת יגלה העולם שבאופן טבעי זה לא יקרה, היצר האנוכי גדול עלינו. האנושות תבין שדרושה לה שיטה כדי לצאת מעורה אל אהבת הזולת, והתורה הזאת, חוכמת החיבור הזו, נמצאת בידי היהודים. והיהודים, לא רק שלא מקיימים אותה ביניהם, אלא כל העולם מתעכב בגללם.
כשאנטישמיות עולמית תתפשט בעתיד בכל המדינות, וכולם יהיו מכוונים ישר נגד ישראל, יהיו אלה סימנים של ימות המשיח. ממש לא נעים, אבל מיישר ומחייב. התקווה הגדולה היא שנקדים את הייסורים שצפויים לנו ולעולם, נתעורר ונמהר להתחבר בינינו כדי שלתינוקות יהיה מזון חיוני, והורים יוכלו לנשום שלום לרווחה.
✅ צפו חינם בסדרת קורסים מבית "קבלה לעם "