מצד אחד הלוחמים עוברים במלחמה דברים קשים מאוד, רואים חברים נפצעים ואפילו חלילה נהרגים. מצד שני החיילים שמשתחררים אומרים, שבמובנים מסוימים קל יותר במלחמה. יש שם רוח, יש מטרה ברורה, כולם יחד.
יוצא שכל חייל חוזר הביתה להתמודד לבד עם מה שעבר ולהילחם על המשך ההישרדות – כי אם לא ידאגו לעצמם מי ידאג? והם חווים ירידה, נפילה במצב הרוח. אבל זה עלינו. לתת להם מצב רוח, זה עלינו.
לתת מצב רוח זה קודם כול לצייר לחברה הישראלית מטרת-על, כיוון מבורר, תכלית חדה. ללוחמים ישנה מטרה משותפת פשוטה: לנצח את הקרב. גם לנו כעם ישנה מטרה ברורה: תכלית ישראל להתאחד בארצו ישראל ובכך לייחד את עצמם לאל אחד, כוח עליון של אחדות. כל הבעיה היא להבליט את מטרתנו משאר המטרות המדומות כך שתהיה תמיד לנגדנו כמטרה ידועה ומוצהרת.
כאשר נעשה כך, החברה שלנו תתמלא מיד במצב רוח של חיים, ולא חשוב כמה הדרך להשיג את המטרה תהיה מלאת חתחתים ועמוסת קשיים. חייל שיֵצא לאפטר ויבוא להפוגה, יקבל מהעורף כוחות שאין לשער. חייל שישתחרר מהצבא לא ייפול מבולבל תחת גלגלי שגרה הורגת.
לכן כל אחד מאיתנו צריך לתת תשומת לב גדולה למה שהוא אומר, למצב הרוח שהוא משדר, שתהיה בו תמיד גדלות המטרה הישראלית, ואש אהבה לעם תבער בו ותחמם את לב הכלל. זה דבר שכל אחד יכול לתרום לחיילים ולחברה בכלל, בכל זמן, בכל מקום. כמו שאמר הנביא "איש את רעהו יעזורו, ולאחיו יאמר חזק" (ישעיהו מא, ו).
"איש את רעהו יעזורו" הוא עיקרון הבסיס של עם ישראל בדרך להשגת מטרתו. במשך השנים הומר העיקרון הזה בתחליפים מוחלשים כמו ידידות, אבל "איש את רעהו יעזורו" לא מכוון לגרום למישהו לחייך לרגע או לצחוק מדבר תפל, אלא ממש להרים את הרוח – לרומם את המטרה הרוחנית בעיני הזולת.
המטרה שלנו גבוהה מאוד וגדולה מהחיים הארציים, וכדי להתרומם אליה נדרשים כוחות נפש עצומים. לכן במצב רוח אפילו הבורא כביכול לא יכול לעזור לנו, אלא רק אנחנו יכולים לעזור זה לזה. זה עלינו. זה נעשה בכוונה כדי שנהיה חייבים להיעזר זה בזה, להיאחז ולהתאחד זה בזה ולהתרומם כאיש אחד בלב אחד.
מוזמנים ל"זום לחיים", מפגש פתוח עם מרצי מכללת "קבלה לעם", והפעם על העולם הרוחני על פי חכמת הקבלה: