אחרי הר הבית והכותל המערבי בירושלים, הגיעה תורה של "עיר האבות": בצהרי יום שישי הכריזה ועדת המורשת של אונסק"ו כי מערת המכפלה וחברון הם אתרי מורשת פלסטינים. כל דרך דיפלומטית לבלום את ההחלטה כשלה. קצב הנגיסות באתרי המורשת היהודיים בשנה החולפת, מעיד על מגמה ברורה שנמשכת מאז שבנו ארצה מן התפוצות: דה-לגיטימציה של מדינת ישראל. ומה לגבי המדינות הבודדות שעמדו לצדנו בזמן ההצבעה? להן יש סיבה משתלמת ורווחית לתמוך בנו, אחרת ללא כל ספק גם הן היו מצביעות נגדנו.
צילום: פלאש 90
האשמה אינה בארגון אונסק"ו או באו"ם שמפקח עליו, ובטח לא של יוזמי הסערה. המגמה כמו מראה המשקפת את מצב הפירוד בינינו. כל עוד אנחנו מזלזלים, פוגעים ולא מתחשבים זה בזה – העולם מזלזל בנו ומערער את זכות הקיום שלנו. "כל מציאותנו במדינת ישראל היא בסכנה!", כותב "בעל הסולם" – הרב יהודה אשלג, "מועטים מאוד שיוכלו לעמוד בניסיון להתענות בארצנו בשעה שיש להם עצה להגר לארצות אחרות עשירות. לאט לאט הם יברחו מהסבל, עד שלא יישאר מספר הראוי להיקרא בשם מדינה, ויבלעו חס ושלום בין הערבים" ("כתבי הדור האחרון").
אבות האומה הישראלית שקבורים במערת המכפלה הורישו לעם היהודי נכס רוחני בלעדי שאותו חובה לממש היום: להיות "אור לגויים" – לפעול מתוך אחדות וערבות הדדית ולתת דוגמה של חברת מופת לכלל האנושות. לינוק את הכוח החיובי שנסתר באחדות בינינו ולהפיץ אותו לכל עבר, ללמד קטן כגדול איך להתחבר בפועל עד שניישם כולנו את הכלל הגדול בתורה: "ואהבת לרעך כמוך".
"להיות "אור לגויים" – לפעול מתוך אחדות וערבות הדדית ולתת דוגמה של חברת מופת לכלל האנושות" (צילום: קבלה לעם)
החזרה שלנו ארצה לאחר אלפיים שנות גלות ניתנה לנו כהזדמנות לממש את ייעודנו. כל שאיפה אחרת משמעותה חתימה נוספת לביטול עוד אתר מורשת. כל נטייה אחרת לטובת עצמנו ולא לטובת האנושות כולה, מעוררת כוחות שליליים במערכת הטבע, הבאים לידי ביטוי בגילויי אנטישמיות ובהחלטות אנטי-ישראליות, שלבסוף מחייבים אותנו להתלכד בעת צרה. כך קרה לאורך ההיסטוריה עם הפוגרומים, עם השואה ועם גירוש היהודים, וכך עלול לקרות גם בזמננו, חס ושלום. בית המקדש חרב בגלל שנאת חינם בזמנים טובים ומעודנים יותר מהשנאה הנוראית ששוררת בינינו היום. לכן, "אנחנו צריכים לתת לגויים את תורת החיבור, הצדק והשלום, שבזה הם תלמידנו, ולזה הם מחכים משיבת ישראל לארץ. וחכמה זו מיוחסת רק לנו. וזה היה מוכיח את צדקת ישראל לכל הגויים על חזרתם לאדמתם, ואפילו על הערבים" ("כתבי הדור האחרון").
קיצוץ מיליון דולר מהתמיכה הישראלית באונסק"ו והשקעתו בהקמת מוזיאון למורשת העם היהודי בקריית ארבע ובחברון, הן דרך צרה להתמודדות עם ההחלטה. אולם השקעה בהעלאת מודעות הציבור הישראלי לתפקידו עתיק היומין, תפיח רוח חיים בעם היהודי, רוח חיובית וחדשה שתנשב ותמנע כל החלטה עתידית כנגד מדינת ישראל, ואף תבטל בהדרגה את ההחלטות הקודמות. לו אברהם אבינו היה בחיים, היה פועל לכיוון זה בלבד: למען איחוד עם ישראל בארץ ישראל.