ההתחממות הגלובלית, כמות הגשמים הזעומה והבצורת הקשה מובילים למחסור מים בכל המזרח התיכון. באיראן החקלאים מרגישים את היובש חזק, נהרות הפרת והחידקל בעיראק בסכנת התייבשות, בין האיראנים לכורדים יש מתיחות עקב הטיית קווי המים, וגם סוריה מתמודדת עם בצורת חמורה.
מחסור במים יכול להביא לתוצאות הרסניות יותר ממרוץ החימוש. חוסר מים הוא חוסר חיים, זה מֵעֵבר לחקלאות וגרוע יותר ממחסור בלחם. אחרי מחסור בחמצן, מים הם המחסור החמור ביותר שיכול להיות, וכבר ראינו בהיסטוריה, אם בימי הביניים או בימים מודרניים יותר, איך עקב מחסור במים עברו על העולם תקופות רבות של מלחמות ורעב – מסין ועד אפריקה, דרך אסיה ואירופה.
לכן מלכתחילה לא רצתה ישראל להיות תלויה במדינות אחרות במה שנוגע למים. המים מעולם לא נמצאו אצלנו בשפע, כך שבנינו מתקני התפלה שיספקו לנו אותם. היום ישנם מתקנים טובים באשדוד ובנתניה, בצפון ובאילת. גם בחדרה, ליד תחנת החשמל עומדים מתקני התפלה, כי נוח לקחת מים מהים וחשמל מתחנת החשמל ולהתפיל. לא רק שמתפילים, אלא כאשר ישנם עודפים, גם מזרימים אותם לכנרת כמאגר.
האמת היא שלא חסרים בכלל מים, רק צריכים לפעול נכון כדי להשיג אותם. אפילו במדבר סיני, תחת החול החם, נח לו מלאי של מים חיים. במעבה האדמה, בפנים כדור הארץ, יש המון מים. אפשר לספק מים גם מהעננים ומהאוויר. הרי ישנו מחזור מים ושום טיפה לא הולכת לאיבוד.
אנחנו רק צריכים לדעת איך להשתמש באוצרות האלו, אבל הידע נעלם כי אף אחד לא חושב על האחר. כך יוצא שלמי שיש יש, ולמי שאין – בעיה שלו, שיתייבש. זאת תמיד אותה בעיה של החברה האנושית: אין תוכנית מאוחדת איך לחיות, איך להתפתח, איך להיות קשורים יפה זה עם זה כך שיהיה מספיק לכולם, לפחות צרכים יסודיים למחיה.
לסוריה ואיראן למשל, ממש אין ראש לזה. כל המוח והלב שלהם עסוקים ומכוונים לדבר אחד: שליטה. אין להם רצון לדאוג לבניית תשתיות, לא זמן ולא אמצעים. והרי בהתפלה יכולים לעסוק כולם, אין כאן סודות מדינה. ישראל בונה מתקני התפלה בהרבה מקומות בעולם, ומבחינתנו שיהיו לשכנים כמה שיותר מים, אז יהיו להם פחות סיבות להתנפל עלינו.
לכן גם היום אנחנו מעבירים קו מים לירדן, ובסופו של דבר נראה שכך יהיה גם עם סוריה ולבנון. נקווה שכך יהיה. כי אם יהיה להם מחסור במים, אז כמה שיהיה להם יותר רע, כך אנחנו נרגיש לחץ בגבולות. אנשים שאין להם מים ומזון פורצים למקום שבו יש.
כרגע לא נראה שיש איום מיידי. לשכנים שלנו במזרח התיכון יש צרות דחופות יותר. הריב בין פלגי האסלאם הקיצוני באפגניסטן, הכולל את רוסיה, סין והמזרח בתוך המערבולת, יחד עם איראן – אלו סכסוכים שאנחנו לא מודעים להם לגמרי, אבל הם קשים ומרים.
נקווה שמדינות המזרח התיכון יתעשתו ויבינו שמלחמות לא מביאות שום טובה, ייקחו דוגמה מישראל, יבקשו מאיתנו סיוע, ויחד נבנה קווים להספקת מים. ניקח מהים התיכון, מים סוף, מהים השחור, מהמפרץ – לא חסר מאיפה – ונתפיל. הדרך לצאת מכל משבר היא לשנות את המיקוד מתאוות שליטה באחרים לדאגה לשלום כולם.