ד"ר מיכאל לייטמן

מותר האדם מן הרובוט?

השינויים הטכנולוגיים הרבים והמהפכניים מתחלפים בקצב מסחרר, עד כי נראה שהאדם איבד את שליטתו בהם. אם בעבר שאלנו במה מותר האדם מן הבהמה? בעתיד הקרוב נשאל במה מותר האדם מן הרובוט? זאת אינה שאלה פילוסופית. צו השעה דוחק בנו לתכנן את שלבי ההתפתחות של עתיד המין האנושי, ולקבוע איך מארגנים מחדש את המוני המובטלים שיציפו בקרוב את הרחובות

בלי הרבה רעש וצלצולים, חצו בשבוע שעבר המניות של ענקיות המסחר המקוון "אמזון" ו"אלפאבית" את רף אלף הדולר, בעודן נועצות מסמר נוסף בארון הקבורה של עולם המסחר המסורתי. האבולוציה של הטכנולוגיה היא מעין תופעה פרקטלית, תבנית שחוזרת על עצמה בכל דור ודור, ו"משבשת" את סדרי החיים. בעידן שבו רכבים אוטונומיים מאיימים על נהגי מוניות ומדפסות תלת-ממד מגדירות מחדש את תהליכי הייצור, תרבות הצריכה המסורתית הולכת ומשנה פניה – הקניות ברשת האינטרנט הפכו זה מכבר לנורמה. בתוך כך, הקניונים והסופרמרקטים ברחבי העולם קורסים ומותירים עשרות אלפי עובדים מחוסרי עבודה.

משרדי אמאזון בקליפורניה, ארה"ב (צילום:רויטרס)

התחזית הקודרת של עתיד ללא עבודה, שהיתה שמורה למספר כלכלנים קיצונים, קורמת עור וגידים. וכנגדה, הפתרון המסתמן לבעיית האבטלה הוא "הכנסה בסיסית לכול". כלומר, תשלום אחיד שישולם על ידי המדינה, לכל אדם בחברה, ללא תלות ביציאה לעבודה. אולם אין בכך אלא כדי לעמעם שאלה מהותית ונוקבת: מה יהיה תפקידו של האדם בעתיד הקרוב, ולאיזה עולם החברה האנושית מתקדמת?

אבולוציית האדם: התמונה הרחבה יותר

עד המאה ה-20 היינו עסוקים בביסוס קיומנו הפיזי על פני כדור הארץ. בתחילה צדנו ממותות, חיינו במערות וצלינו מזון במדורות. מאות שנים חלפו וכבר עברנו להתגורר בבתים המחוממים במערכות הסקה, ולמדנו לתעש את המזון שאנו אוכלים. ככל שהלכנו והתפתחנו, מי שמקלים עלינו בסיפוק צרכינו הפיזיים הם מכשירי החשמל והמכונות המשוכללות. אולם במבט אל העתיד הקרוב, נראה כי עומדת לחול נקודת מפנה נוספת בהתפתחות האנושית. כלומר, מרגע שרובוטים מתוחכמים יתפסו את מקומנו בשוק העבודה, יתפנה לנו זמן רב לחשבון נפש. בלית ברירה נתפנה להשקיע באידיאלים חשובים יותר: פיתוח מהותו של האדם לצד טיפוח האנושות כחברה.

בעתיד, הטכנולוגיה המתקדמת שתעמוד לשירותנו תציב בפנינו שתי אפשרויות: האחת, כניעה לטבע האגואיסטי, שתגרום לנו להשתמש בטכנולוגיה המשוכללת לרעתנו, כך שמדינות תילחמנה זו בזו עד חורמה ותובלנה להרס כדור הארץ. האפשרות השנייה, לעשות שימוש מושכל בטכנולוגיה המשוכללת. דהיינו, לפתח את מכלול האמצעים הנחוצים כדי לספק כל צורך אנושי עלי-אדמות, וליצור מציאות של שפע הכרחי לכל פרט בחברה.

רובוט במחסן של אמאזון – קיצצו בחמישית את עלויות התפעול שלהם. (צילום: רויטרס)

אין ספק שהאפשרות השנייה עדיפה. אם ברצוננו למנוע מלחמת עולם, עלינו לבצע פעולה אחת: להשתנות. השינוי יתחיל מבפנים, בינינו. עלינו להבין כי אנו נמשכים בעל כורחנו למציאות מקושרת, תלותית, גלובלית ואינטגרלית, שדורשת מאיתנו לנוע יחד איתה לעבר הידוק הקשרים בינינו. לפיכך, עלינו להתעלות מעל הדחף האגואיסטי והאינטרסים הפרטיים שלנו, כלומר להתמקד בטיפוח הקשרים האנושיים שלנו, להעלות ערכים אלטרואיסטיים חברתיים על פני שאיפות אגואיסטיות פרטיות. כך למעשה, נפתֵח מקור חדש לשגשוג, פוטנציאל חדש להתפתחות חברתית מאין כמוה.

התרבות המקושרת החדשה

זה עשורים, במדעי החברה והביולוגיה, ידוע על התועלת שצומחת מהַקשרים החיוביים בינינו: כולנו מתוכנתים לקשר אנושי – לא משנה היכן נולדנו או התחנכו ואלו ערכים ספגנו. כאשר אנחנו מחוברים זה לזה בקשר הדדי וטוב, מציף אותנו אושר עילאי, הנובע כמעיין מתוך מרכז הקשר בינינו, וממלא אותנו בסיפוק עצום. במצב רגשי כזה אנחנו משתדרגים, כלומר נעשים יעילים, בריאים, יצירתיים וחסינים מפני כל רע.

"אשר אנחנו מחוברים זה לזה בקשר הדדי וטוב, מציף אותנו אושר עילאי" (צילום: ענבל מרמריס)

אולם יצירת תרבות חברתית חדשה כזאת דורשת לא מעט השקעה, זמן וסבלנות. הטבע האגואיסטי גדל ללא הרף, והדחפים למשוך הכול לטובת עצמנו, ממש כמו כוח המשיכה של כדור הארץ, משתלטים תדיר ודורשים את מנת חלקם. לכן, רק כאשר נפעיל באופן תמידי כוח חיובי נגדי, כוח שפועל למען הזולת ולא לדאגת הפרט, נרסן את האגו הפראי ונאזן את היחסים בינינו. בל נשכח שאנו יצורים חברתיים שמוכנים להקריב הרבה מאוד כדי לזכות בהכרה חברתית, על כן, בשימוש נכון בטבע האדם, כמו תחרות מי תורם יותר לחברה, נפיק תועלת מרבית מהאגואיזם. לשם כך, האדם נדרש לעבור הכשרה יסודית ומקיפה, הן כדי להבין את הכללים שבהם אנו חיים והן כדי להפנים את הערכים הנכונים ליצירת אקלים חברתי בריא.

דילמת ה"הכנסה בסיסית לכול"

כיום, נראה כי הקולות שקוראים לממשלות להילחם באבטלה הטכנולוגית, על ידי מתן "הכנסה בסיסית לכול", מתמקדים בעיקר בהיבט הכלכלי, תוך התעלמות מוחלטת מההיבט החינוכי-חברתי או הטרנספורמציה שעוברת האנושות.

אם ברצוננו להימנע מהתפתחויות כאוטיות ולנוע בבטחה ובאופן חיובי לכיוון העתיד המקושר הבלתי נמנע של האנושות, אני מציע לשלב בין שני ההיבטים: הכנסה בסיסית לכל אדם לא תוענק אלא בתנאי שקדמה לה הכשרה חברתית-חינוכית, שבה יחויב האדם להשתתף. זאת תהיה משרתו החדשה של האדם והוא יתוגמל על השתתפותו בתהליך. במקום שאנשים יקבלו דמי אבטלה, על כך שאינם מצליחים לגבור על רובוטים שתפסו את מקום עבודתם, עליהם לקבל משכורת בסיסית עבור ג'וב מסוג אחר: בניית חברה חדשה המורכבת מקשרים חיוביים ואיכותיים יותר בין בני אדם.

 

זו לא אוטופיה ולא חלום בהקיץ. זאת האפשרות המעשית והריאלית היחידה שנראית באופק, המסוגלת למנוע עתיד דיסטופי. ולשאלה, המותר האדם מן הרובוט? בהחלט, בתנאי שנעבוד ביחד כאיש אחד.