ד"ר מיכאל לייטמן

מה חסר בתכנית המס החדשה של טראמפ?

צילום:רויטרס

טייקונים מארה"ב? החיים שלכם דבש. בקרוב מס החברות שאתם משלמים יופחת מ-35% ל-20% בלבד, מס הירושה יבוטל ומיסוי חברות הארנק הפרטיות שבבעלותכם יקטן משמעותית. כך לפי רפורמת המסים החדשה של טראמפ שאושרה השבוע בסנאט. מעל 60% מהטבות המס שאושרו, יגיעו לכיסם של התאגידים הגדולים ובעלי ההון. ומה לגבי תושבי הפרברים הדלפונים? כלכלנים מהימין מציינים כי "פירות הצמיחה צפויים לחלחל לכל שכבות האוכלוסייה".

מזהירים מפני שנאת עשירים (צילום: רויטרס)

לכאורה מדובר בעוד ניצחון, אפילו בנוק-אאוט, של חברי המאיון העליון. מבחינתם טראמפ והרפובליקנים פרעו בגדול את חובם לתורמים העשירים, אבל לא לעולם חוסן. אם אי השוויון ושלטון ההון יימשכו, חייהם והונם של הטייקונים יהיו בסכנה מוחשית; תשאלו את ניק הנאואר, היזם המיליארדר שחוזר ומזהיר מפני שנאת עשירים, עד כדי סכנה מוחשית לחייהם. בשל עושרם המוגזם של חבריו.

ומה התחדש כל כך בעולם שהמצב עלול להידרדר ולאיים על הטייקונים? העולם בעצמו. העולם הפך למערכת אינטגרלית אחת, שבין כל חלקיה מתקיימת תלות הדדית מוחלטת. החוקיות הזו לא תאפשר עוד לפעול בשיטה כלכלית-חברתית שמתנהלת כמשחק סכום אפס, בו הרווח של צד אחד הוא בהכרח על חשבונו של הצד האחר. הסכנות מאי-השוויון שגדל באופן מובהק היום יותר מתמיד, הוא פוגע בצריכה ובצמיחה, מערער את יציבות המשטרים וגורם סבל אנושי רב. הכלכלה שמבוססת על קשר אנושי ועל טבע האדם, חייבת להשתנות ולהתאים את עצמה לחוקי העולם הגלובלי והמקושר.

לכאורה כלכלנים "חברתיים" כמו רוברט רייץ', ג'וזף שטיגליץ, ואף כלכלני קרן המטבע הבינלאומית, מציעים מתכון ברור להצלת הקפיטליזם ולהקטנת אי-השוויון, לפיו יש לפעול לריסון השימוש המוגזם בניאו-ליברליזם, להגדלת ההוצאה האזרחית על חינוך, בריאות ורווחה, להעלאת שכר המינימום, לעידוד התאגדות עובדים, להטלת מס עשירים, להנגשת חינוך גבוה ואיכותי לכולם, לרגולציה, לחקיקה "חברתית" ולמלחמה עיקשת בקשרי הון-שלטון.

יש לפעול לריסון השימוש המוגזם בניאו-ליברליזם (צילום: רויטרס)

אם המתכון לצדק חברתי כל כך ברור, מדוע השינוי המיוחל אינו מטריד ומדוע אי השוויון רק גדל? אי אפשר לטעון שהעשירים לא חכמים ושאינם מבינים את התועלות הכלכליות הרבות בצמצום אי-השוויון. הם אמורים להיות המרוויחים הגדולים מהגדלת כוח הצריכה של מעמד הביניים והשכבות החלשות. ברשתות של מי אנו קונים? בשירותים של מי אנו משתמשים? אצל מי אנו מפקידים את חסכונותינו? מי יודע יותר טוב מכולנו לקטוף את פירות הצמיחה?

מדוע, אם כך, במקום לתמוך בהצעות "חברתיות", הם מוסיפים לבצר את שליטתם המוחלטת ומחפשים כל העת דרכים להמשיך ולהרוויח כמה שיותר, גם בטווח הקצר, על חשבון כל השאר? התשובה קשורה לטבע האנושי, לברירת המחדל האינדיבידואלית, לאותו חליל של האגו שלצליליו אנו רוקדים. הם פשוט לא יכולים לצאת מעורם ולהתנהג בצורה שונה. טראמפ רוצה לתת להם הטבות? למה שלא ייקחו. מסבירים להם שכדאי להם לוותר על קצת בטווח הקצר, כדי להרוויח הרבה בטווח הארוך? הם עדיין לא מסוגלים שלא לקחת כמה שיותר, ועכשיו. בינתיים הצליח להם ובגדול.

אז האם העשירים אשמים? לא ולא. כולנו רוקדים לצלילי אותו חליל וסביר שלו היינו במקומם, היינו נוהגים בדיוק באותו אופן. אולי חלקנו היה עוטף את תאוות הבצע וחוסר ההתחשבות בזולת בעלה תאנה "חברתי", אבל במהות, לא העשירים אשמים. אם כבר, אז כולנו אשמים. אנחנו הבעיה, ואנחנו גם הפתרון.

במהות, לא העשירים אשמים. אם כבר, אז כולנו אשמים (צילום:רויטרס)

מה עושים? מפנימים ששינוי לקראת כלכלה שוויונית יותר, לקראת צדק חברתי, לקראת חיים לפי מגמת הטבע שדוחף אותנו להתחבר יחד אפילו בעל כורחנו, לא יכול להתרחש באמצעות שינוי סעיפים בתוכניות מס, גם לא באמצעות היצמדות לדפוסי הכלכלה המוכרים מהימין ומהשמאל. הכלכלה הנוכחית עוצבה לפני כשבעים שנה והיא חדלה להתאים לתלות ההדדית בינינו ולחוקיות שקושרת אותנו יחדיו.

שינוי כלכלי כלשהו תלוי כולו בהכנה לשינוי, באופי הקשר שבין אדם לזולתו ובנטישת הדרוויניזם הכלכלי-חברתי וכללי משחק סכום האפס, לטובת התחשבות זה בזה, הרגשת הזולת וערבות הדדית. תיקון הקשר בינינו יכול להתרחש רק בסביבה שמקבלת על עצמה נורמות חברתיות חדשות וערכים כאלה. השפעת הסביבה היא כוח אדיר, שאם נרתום אותו לטובת שינוי שהינו מחויב המציאות, נוכל לחנך את עצמנו וגם לספק אחד לשני דוגמאות חיוביות, אודות התועלות הרבות שבכלכלה המבוססת על שיתוף, התחשבות וצדק חברתי.

בדיוק כפי שכיום הוליווד, כלי התקשורת ומערכת החינוך מאדירים תחרותיות, אינדיבידואליזם וקפיטליזם, כך נוכל לרתום את אותם אמצעים ולקדם באמצעותם ערכים אחרים, חדשים.

הכלכלה לא אמורה לשעבד את האדם, אנחנו לא אמורים לשרת את השיטה הכלכלית. להיפך, היא אמורה לשרת אותנו. במה? בכך שתשחרר אותנו מהעול הנוכחי ומהמירוץ לספק לעצמנו את צרכי קיומנו, כדי שנוכל להתפתח מבחינה פנימית, חברתית ואנושית. הקידמה הטכנולוגית, בינה מלאכותית וחידושים נוספים מאפשרים זאת. זה רק עניין של סדר עדיפויות. במילים של עיתון "הגרדיאן" הבריטי (2016): "נוכל לבנות כלכלה שמאפשרת לאנשים לצמוח, במקום כזו שממוקדת בצמיחה".

זו צריכה להיות מטרת-העל של כל תוכנית מס או תוכנית כלכלית-חברתית כלשהי. מאיפה מתחילים? מחינוך. מדובר בהוצאה זניחה ביחס לדיבידנד הכלכלי והחברתי שהיא תניב לכולנו.