פחות מחודש ליום הולדתו של אדם הראשון הנחגג ב"ראש השנה", ראש כל השינויים, וטוב להקדים ולהיזכר בו ובתכונותיו. הכול התחיל לפני 5,780 שנה, אז לראשונה נולד באדם הראשון הרצון לגלות את סוד החיים. גם לפניו היו בני אנוש שחיו על שתי רגליים, אבל לא כאלה שנקראו "אדם".
למה קראו לו דווקא אדם? כי ככה הוריו קראו לו. הם לא ידעו למה, פשוט השם היה נראה להם מתאים. הם לא היו חכמים מקובלים, לא הייתה להם הבנה בחוקי הטבע ובתכלית שטמונה בהם. הם לא שיערו שלעתיד יתגלה כי אדם הוא מלשון המילה אדמֶה, אהיה דומה לטבע העליון, ושזו מטרת הקיום האנושי.
הבן שלהם, אותו אדם, גדל והתחיל להרגיש צורך מטריד להכיר את הבריאה בצורה עמוקה יותר משאר האנשים. מתוך החיסרון והרצון לדעת ולהבין, התגלה לו מה קורה בטבע; הוא למד להבחין בכוחות שנמצאים מאחורי הדומם, הצומח והחי, מנהלים ומקיימים אותם. הוא גילה את הצורה הפנימית של ההתקשרות בין חלקי הטבע, ולכן כתב ספר בשם "רזיאל המלאך" – הכוח הסודי שבטבע. "רזיאל" – סוד, "המלאך" – כוח הטבע. בספרו נתן אדם שמות שהאציל מאותם הכוחות, לתופעות של העולם שלנו. הוא העביר את הידע שלו לעוד אנשים, ומכאן והלאה בכל דור ודור ישנם אנשים ששואלים את אותה שאלה ומגלים את התשובה עליה, שרשרת של מקובלים.
עברו עשרים דורות, ונולד אברהם. אברהם היה בבלי שהתחיל גם הוא לשאול על משמעות החיים ומתוך השאלה חקר וגילה. מה שייחד אותו אלה התגליות שאותן עיצב לצורה מעשית, לשיטה של מימוש חברתי. הוא רצה לבנות את החברה האנושית כך שתתקיים לפי חוק ההתקשרות הפנימי של הטבע שנקרא בפי מקובלים "חוק הערבות".
זאת אומרת, את אותו חוק הקושר בין כל הדברים בעולם שגילה אדם הראשון, קיבל אברהם על עצמו לקיים בתוך קבוצה אנושית. הוא רצה לקיים את הערבות בכל ממלכת בבל, להכיר את חוק החיבור לכל האנושות של אז, אבל לא צלח בידו. רק קומץ אנשים האמין לדבריו והלך אחריו. עוד לא הגיע הזמן.
קבוצת אברהם קיימה במידה מסוימת ערבות בין חבריה, אבל כדי לממש את מלוא הפוטנציאל של החוק ובכך להשוות צורה עם כוח הטבע, היה צריך לצמוח כוח התנגדות שיחזיק אותו. רצון לקבל, אגו. לכן כשאברהם שאל בספק "במה אדע כי אירשנה?", כלומר איך אדע שנגיע למצב כזה שבו יתגלה חוק הערבות בכל עוצמתו ובכל האנושות?
התשובה שקיבל הייתה: אל תדאג, אתם תרדו למצרים, כלומר תקבלו רצון גדול, נגדי, מוצק, שעליו תוכל לרכב הערבות ההדדית במלוא עוצמתה. אז אברהם נרגע. הוא הבין שההבטחה תתממש, שהאנושות תעבור הרבה מצבים, תפתח אגו רציני ביותר, וכשהיא לא תצליח להשתלט עליו ותבחין בזה סופסוף, היא תרגיש נחיצות להחיל על עצמה חוק אחר מחוקי התחרות וההפרדה שניהלו אותה עד היום. זה יהיה הסימן שהגיע הזמן לערבות.
בנקודה הזאת אנחנו עומדים היום, בבבל מודרנית, שקועים באגו משתולל בלי שום יכולת ריסון. אתה סותם אותו כאן, הוא מתפרץ במקום אחר; אתה שם פלסטר במקום אחד בעולם, צד אחר שלו יורה ומדמם. כבר אפשר להרגיש כמה נחוצה לנו ידיעת חוקי הערבות, איך בלעדיה אנחנו עתידים להתפורר ולמות. אבל אם נרצה, נוכל להשלים היום את מה שהובטח לאברהם, להתחבר בינינו ולהיות בני אדם, הדומים לכוח הטבע העליון.