ד"ר מיכאל לייטמן

מאפגניסטן תיפתח הרעה?

טאליבנים בטורבנים מצטלמים בארמון הנשיאות המצוחצח בקאבול. עיתונאית אמריקאית משדרת שלשום בחליפה מחויטת ואתמול בחיג'אב. אנשים נואשים נתלים על מטוסים בניסיון לברוח מהמדינה כל עוד נפשם בם. אלו התמונות שמלוות את הנסיגה הפתאומית של האמריקאים מאפגניסטן.

אומנם הנסיגה הייתה פתאומית, אבל לא מפתיעה במיוחד. כך כל כיבוש אמריקאי מסתיים. האמריקאים אולי יודעים לעשות כסף, וגם לא בטוח, אבל מלחמות הם בכלל לא יודעים לנהל. הסיבה העיקרית היא שהם לא אומה של ממש. הרוסים הם אומה. הפולנים והגרמנים מרגישים קשר פנימי לארצם. הצרפתים והאנגלים חשים עם.

האמריקאים הם אוסף של מהגרים, והם לא מרגישים מגובשים כאומה. בקלות הם עוזבים מדינה אחת מחמישים המדינות ועוברים לאחת אחרת. רבים מהם לא פטריוטים, לא מסורים לאומה, והחשיבה הזאת שמוטבעת בהם מורגשת גם כלפי המדינות שהם נלחמו והתיישבו בהן עד שנטשו. כך קרה בווייטנאם, בקוריאה, בעיראק. האמריקאים לא הפכו את המדינה הכבושה לשלהם, כי הם לא מסוגלים לשמור על משהו שהם לא מרגישים שום קשר אליו. כך קרה שגם את אפגניסטן הם עזבו ונתנו למדינה גדולה, יפה, עשירה, בעלת תרבות עתיקה, להשחיר.

בכל פעם שהאמריקאים נכנסים לארץ כלשהי הם מנסים לתרבת אותה, לבנות בה חברה מתקדמת, ונכשלים. כי אין להם באמת אידיאולוגיה. הם כביכול דוגלים בדמוקרטיה, אבל מה שהם קוראים לו דמוקרטיה רחוק מלהיות כזה. הדמוקרטיה שלהם מסתכמת במדיניות של "שלי שלי – שלך שלך". זאת אומרת, כל החוקים שלהם מכוונים לשמור על זכויות הפרט. אז זכויות הפרט שמורות, אבל לא הרעיון שנקרא דמוקרטיה.

העזיבה של האמריקאים תשפיע קשות גם על ישראל. אנחנו לא צריכים לחשוש מהטאליבן, או מכל גורם אחר שיעלה לשלטון באפגניסטן. בסופו של דבר, גם הסונים וגם השיעים רוצים למחוק אותנו באותה מידה.

אנחנו צריכים לדאוג מהעובדה שעזיבתה של אמריקה מוכיחה לנו שאין לנו על מי לסמוך. בפרט עם ביידן בראשה. כבר אמרתי הרבה פעמים, שהנשיא הזה לא לטובתנו ולא בכיוון שלנו. אין לו רצון להתעסק עם ישראל, ולכן הוא ימכור אותנו בזול.

באופן כללי ישראל מגיעה בהדרגה למצב שאין לה למי לפנות. אנחנו מאבדים את כל ה"חברים" שלנו. רוסיה, אמריקה, כולם. אנחנו נשארים חשופים מכל הצדדים, מבודדים בזירה הבינלאומית. הפולנים כבר הבינו זאת. הם קלטו שאין לנו כוח לדרוש מהם כלום ומצפצפים עלינו. לכן אנחנו צריכים לעכל מהר שאין למדינת ישראל על מי לסמוך. אנחנו לבד מול כולם ושום כוח מבחוץ לא יבוא להציל אותנו ולעזור. אין לנו שותפים, אין למי לפנות, אין במי לבטוח.

הסיכוי היחיד שלנו לחיות הוא להתגבש מבפנים. נתאחד, ננצח. לא, אז נעבור את התסריט הכואב שכבר חווינו לא פעם בהיסטוריה המיוסרת שלנו. גם לא יועיל יותר להתאחד בצורה מלאכותית בעת צרה, וכשיעבור זעם להיפרד חזרה. אנחנו צריכים איחוד פנימי – לא נגד, אלא בעד. אנחנו צריכים לגלות אהבה לבבית ולתמיד; להתקשר בינינו לפי כללי האומה הישראלית שמתבטאים בכלל המסכם "ואהבת לרעך כמוך", בלי לזייף, בלי לחפף. רק כוונה להגיע לחיבור אמיתי תועיל לנו מכאן והלאה.