מיום ליום יותר אנשים רוצים לדעת על החיים, מה מהותם ולשם מה הם נועדו. השאלות האלו הציקו לי מגיל צעיר מאוד, השתוקקתי להכיר את מטרת החיים, לדעת איך הם בנויים ועל מה הם סובבים. לכן כשגדלתי הלכתי ללמוד ביו-קיברנטיקה רפואית. לא חשבתי שאמצא תשובות בפיזיקה, או בכל תחום מדע אחר, אבל בביו-קיברנטיקה, שחוקרת איך הגוף עובד מבחינה מערכתית, הייתה לי תקווה גדולה שאמצא מידע על תוכנית החיים.
התאכזבתי מאוד לגלות שהלימודים הסתכמו בכמה נוסחאות המדמות את אופן פעולתן של המערכות. הן לא נתנו לי מענה איך בנויים החיים ולאן הם מכוונים. אומנם השכלתי שהחיים בנויים כך שכל גוף דואג לשמר את עצמו במצב בטוח, אבל לאן הכול זורם? לאן החיים עצמם מכוונים? ובשביל מה?
בסופו של דבר השלמתי עם העובדה שהתשובות לשאלות האלה אינן שייכות למדע, כי אי-אפשר למדוד מהות או לשקול משמעות. מחוסר ברירה סיימתי את הלימודים, אבל אחרי האוניברסיטה יצאתי למסע.
הלכתי לשיעורים ולהרצאות מגוונות, עסקתי בפילוסופיות מזרמים שונים, אבל מעולם לא נטיתי למיסטיקה, אלא למדע בלבד. לא יכולתי לבלוע סיפורים כאמת, אלא דרשתי הוכחות. לכן שמחתי עד מעל הראש כשמצאתי את מי שיהיה המורה והאדם הקרוב לי מאז ועד לכתו,
הרב"ש, הרב ברוך שלום אשלג.
הרב"ש, הרב ברוך שלום אשלג.
עוד מהשיחה הראשונה עם תלמידו החד והחריף הלל גלבשטיין יצאתי בהתרגשות עצומה מהחכמה. ישבנו משני עבריו של שולחן, אני שאלתי והלל ענה בצורה מדעית, קצרה, ברורה, הגיונית – תשובות על שאלות שכבר לא חלמתי שאזכה לשמוע. אני זוכר את הפליאה שמילאה אותי כשהבנתי שמצאתי מקום שבו מדברים על מהות החיים, על מה יש לפני ואחרי החיים, מי מנהל את החיים האלו, ואיך אני יכול להשפיע על המערכת שמנהלת לי את החיים?
למדתי לראשונה שפעם כולנו היינו חלקים במערכת "אדם הראשון", נשמה אחת שהייתה דבוקה בכוח העליון. ואז קרה ה"חטא" – מפץ ושבירה של הנשמה האחת להמוני חלקיקים. מרגע זה, בכל חלקיק, בכל אחד מאיתנו, טמון הרצון לחדש את המצב השלם. זה ה"רשימו", הרושם שנצרב בנו מאותו מצב קדום, מושך אותנו חזק לחזור אליו ומעורר בנו את השאלות על משמעות החיים.
הרצון הזה שבנו נקרא "הנקודה שבלב". זאת הנקודה שהתעוררה בליבי, התעוררה בלב כל התלמידים והחברים שלי, ולכן אנחנו לומדים ומתקשרים יחד. זאת הנקודה שמתגלה מיום ליום בעוד לבבות שבורים במין האנושי.
היום, אחרי ארבעים שנה שאני לומד ומלמד את חכמת הקבלה, אני בטוח שאם יש לאדם הכנה פנימית מצד הנשמה להכיר את מהות החיים, הוא יגיע אל חכמת הקבלה. הוא ירגיש מתוך הנקודה שבליבו שזאת השיטה הנכונה. אולי לא יהיה לו כוח לממש והוא יעזוב לבסוף, אבל אם הוא לא ישקר לעצמו, לא יעצום עיניים, לא יקבור את השאלה על משמעות החיים תחת ערימות של חומר ושכחה, אלא ייתן לה להוליך אותו, הוא ידע בבטחה: זאת האמת.