אחת התמונות המדוברות בפתח המונדיאל היא שחקני הקבוצה האיראנית העומדים דומם על המגרש, בלי לשיר את המנון ארצם המתנגן ברקע לפני המשחק, כשמהיציע מניפים אוהדים שלטי "חופש לאיראן" ו"אישה, חיים, חירות".
כבר היו מחאות באיראן בעבר, ניסיונות התקוממות נגד המשטר, ובכל זאת המחאה הנוכחית שונה. חודשיים עברו מאז פרצו המהומות בעקבות מותה של האיראנית הצעירה שהחיג'אב לא כיסה את ראשה כראוי לגרסת המשטר, והמחאה לא מאבדת מרוחה ודועכת כהרגלן של מחאות, אלא מתגברת בין האיראנים וזוכה לאהדה עולמית.
גם בישראל המחאה מעוררת הרבה עניין, והבעת הזדהות ותמיכה במפגינים. על פניו איראן היא ארץ אויב של ישראל, אבל הרי לא עם האומה האיראנית יש לנו סכסוך אלא עם השלטון הקיצוני דתי שבראשה, שגם הוא עצמו אין לו סיבה מיוחדת נגד ישראל – הוא פשוט נגד כל העולם. זה מאבק אידיאולוגי: הקיצונים המוסלמים היו רוצים לכרוך את ראשה של האנושות כולה בחיג'אב.
אבל אוויר העולם פועל, רוח החיפוש אחרי חירות האדם עוברת בין היבשות, גבולות ומשטרים לא עוצרים אותה והיא נכנסת ומפעמת בבני אדם באשר הם שם. כך גם בני העם האיראני. משנה לשנה הם מרגישים יותר לחץ מעיק על ליבם ופחות יכולים לסבול את ההגבלות, את הדיכוי, ולכן כבר קשה מאוד להכניע אותם.
כמו כל העולם, כמו שאר הישראלים, גם אני מזדהה עם העם האיראני ומקווה שהמשטר הקיים בארצם ייפול. בישראל תמיד נהיה פתוחים ליחסים חמים עם איראן החופשית והמתקדמת, כמו שכבר היו לנו איתה בעבר.
✅ צפו חינם בסדרת קורסים מבית "קבלה לעם "