בבית שבו גדלתי עם אימא ואבא היה לנו חדר אורחים גדול במרכז הבית, כולו מכוסה ארונות ספרים. בכל פעם שגבהתי עוד קצת הייתי מגיע לקומת המדפים הבאה, מוריד ממנה את כל הספרים, קורא ומתקדם.
אני זוכר את ההתרגשות מהגילויים החדשים, את הנאת הקריאה. הייתי הגיבור של המון ספרים, עברתי את ההרפתקאות בכל הסיפורים. בהמשך גיליתי את ספרי המקור של עם ישראל, ספרים בקומה אחרת שלא תלויה בגובהי הגופני ושעוררו בי התפעלות מסוג שונה לגמרי.
למדתי שעם ישראל לא נולד כמו כולם, ספריו לא נכתבו ככל הספרים. בדרך כלל עם מתהווה מאיגוד משפחות הולך ומתרחב, שעניינו הקלת תנאי ההישרדות וספריו מבטאים את התרבות שהוא מסגל בחלוף הזמנים. לא כך עם ישראל. במקורו הוא קבוצה של נציגים משבעים אומות שונות שאסף אברהם בבבל, ללא קרבה קודמת ועניין משותף מלבד האמונה בדברי אברהם: יש כוח עליון יחיד במציאות ואנחנו לא תופסים אותו כי אנחנו הופכיים ממנו – הוא נותן, אנחנו מקבלים. אם נהפוך לנותנים כמותו, נוכל להתקשר עימו.
את הקבוצה הזאת שנתקבצה סביב אברהם המשיך וגיבש משה רבנו לכדי שלמות הרעיון המקורי. במשך ארבעים שנות נדודים במדבר היו חברי הקבוצה מתאמצים להשיג כוח נתינה על ידי חיבור ביניהם, להיות כאיש אחד בלב אחד, עד שהצליחו להשיג קומה רוחנית שנקראת ערבות הדדית ונעשו בזה לעם. אז התורה, ספר הספרים, ניתן בידם. "עם הספר" כותב את ספריו בפעולות שהוא מבצע על ליבו.
במשך הדורות שבאו אחרי דור המדבר, התפתח כל פעם כוח הקבלה מחדש, הפך לאגו עבה יותר, ולכן נוספו לנו עוד ספרי מקור. ככל שכוח הקבלה גדל, ההתגברות עליו אפשרה להתעמק יותר בעולם שכנגדו, עולם הנתינה, ולפתוח אליו עוד נתיבות.
הספרים שנכתבו כך נקראים "קדושים", נבדלים מספרים שנכתבו מתוך השכל והרגש הרגילים של האדם. כדי לכתוב את הספרים הקדושים האדם צריך להיות באותה מדרגה רוחנית עליה מספר, ומשם לפרוץ דרכי מעבר לקוראים, מקבלה לנתינה. לכן לא נכון לקרוא אותם כסיפורת רגילה, להוריד אותם לרמת רומן היסטורי רגיל, זה ממש עוול.
ספר הזוהר כותב כך: "אוי לאותו אדם, שאומר כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות. כי אם כן, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, ועוד יותר יפים מהם. ואם התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר. אם כן נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, כאותו האופן. אלא שכל דברי התורה הם סודות עליונים".
כדי לקרוא מה נמצא בספרי הקודש, צריך לרצות מאוד להבין מה באמת כתוב בהם, אילו קודים הם צופנים. הרצון הגדול של הקורא הוא שחודר דרך האותיות עד שנוגע באותו מנגנון פנימי של הבריאה, מתקשר למקורה ופועל עליו.
הקריאה מתוך החשק והרצון העז להתחבר לכתוב מפתחת חושים חדשים, שדרכם מתחילים להרגיש סיפור אחר לגמרי, הפוך בעצם; ממדים אחרים, תנאים שונים, פעולות אחרות, גיבורים אחרים. דרך האלף-בית נמסרת חכמה עליונה, החכמה הנסתרת של העולם, וכשהיא מתגלה באדם הוא הופך להיות הספר עצמו, הסיפור עצמו, המקום בו מתגלה המסר.
✅ צפו חינם בסדרת קורסים מבית "קבלה לעם"