לפני פחות משנה הכריזה ישראל שהארגון הפלסטיני "אל-חאק" הוא ארגון טרור. הסיבה להכרזה הייתה הקשרים הישירים שחשף השב"כ בין "אל-חאק" המגדירה את עצמה כ"ארגון זכויות אדם" לבין החזית העממית לשחרור פלסטין. כתוצאה מהחשיפה, הפסיק האיחוד האירופי לממן את הארגון.
"אל-חאק" המשיכה את פועלה, ולאחרונה אף יזמה עצומת ענק הקוראת לחיסולה של מדינת ישראל. אך למרות זאת האיחוד האירופי חזר וחידש את המימון לעמותה, ואף שב לסייע כלכלית לשאר הארגונים שישראל הגדירה תומכי טרור. וזאת למה? כי "שום מידע מהותי לא התקבל מצד ישראל שיצדיק בחינה מחדש של המדיניות".
בישראל כמובן טוענים להיפך, אבל מה שלא נגיד ואיך שלא נתרץ, המגמה בעולם תמיד תהיה נגד ישראל ובעד הפלסטינים. מטרתם של שונאי ישראל היא לבטל את מדינת ישראל ולמחוק את היהודים מעל פני כדור הארץ.
כדי להבין את שורש השנאה לישראל ואת הדרך לנטרל אותה, ובאופן כללי להבין את מערכת היחסים הסבוכה בין ישראל לאנושות, צריך לשוב אל כתבי המקובלים לאורך הדורות.
בתלמוד כתוב "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל" (יבמות סג), גם בספר הזוהר נכתב על כך כבר לפני אלפיים שנה: "ישראל הם הגורמים עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות בעולם כולו" ("תיקוני הזוהר").
אנחנו הגורמים לכל הצרות שבאות לעולם, קובעים המקובלים. לא כי גרמנו לרע במו ידינו או כי חיבלנו בחייהם של עמים אחרים, אלא כי ישבנו בחיבוק ידיים ולא ביצענו את המוטל עלינו: להיות מאוחדים כאיש אחד בלב אחד. זה היסוד האידיאולוגי שלנו כעם ישראל, זה התפקיד הרוחני המצופה מאיתנו בתור יהודים.
אם אנחנו לא מתקדמים לקראת אחדות לבבית לפי התנאים שהתווה הכוח העליון, חוקי טבע המובאים בתורה, כשהחוק העיקרי בהם "ואהבת לרעך כמוך" – אז אומות העולם מתגבשות נגדנו.
וזאת למה? כי חוק האהבה אינו חל רק על ישראל, אלא על העולם כולו. אנחנו אמורים לשמש כמעבר לכל האנושות, משום שאנחנו בעלי השיטה, אוחזים בתורת האהבה, מנוסים מתוך עבר משותף.
אם אנחנו אדישים למצב ולא אכפת לנו מכלום, אלא העיקר לחיות בשקט מהיום למחר, אז אנחנו נותנים לכוחות הפירוד, כמו למשל גופים אנטי-ישראליים ואנטישמיים, להתגבר ולשלוט במקום כוחות החיבור.
תחשבו על האנושות בתבנית פירמידה: שכבות על גבי שכבות, כשבקודקוד ניצבת ישראל – תלויה בראשה בכוח העליון, וקשורה ברגליה לאומות העולם. טובתה או רעתה תלויים אך ורק בה.
אם נתחבר בינינו ונהיה מכוונים כאחד לכוח העליון הטוב והמיטיב, אז נהיה "אור לגויים" ויזרום דרכנו אור עליון לכל העמים. אבל אם אנחנו מפוזרים ומכוונים לאלף ואחת כיוונים, לא מקושרים ולא אכפתיים, אז גם חוסר החיבור בינינו מורגש בקרב העולם, מתגבש לשנאה שרודפת ותרדוף אותנו עד שנחזור לחיות באהבה זה לזה.
אם נשכנע את העולם מכוח החיבור בינינו ומכוח הפרסום וההסברה, אז נטה את העולם למגמה של חיבור. המשימה הזאת מוטלת על כל אחד מישראל, כי בכולנו בלי יוצא מן הכלל יש את כל הכוחות והמרכיבים, לכן כל אחד מאיתנו בעצם פועל על כל העולם.
בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, כותב בסוף ההקדמה שלו לספר הזוהר כי "בהיות האדם מישראל מגביר ומכבד את פנימיותו, הנה אז גורם במעשיו, גם בפנימיות וחיצוניות של כללות העולם, שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה-מעלה, ואומות העולם יכירו ויחשיבו את ערך בני ישראל".
כך בהדרגה יתגלה הכוח האחד שקושר בין כל בני האדם, הכוח שמרומם מעל כל הבדלי הדת, המין, הגזע והלאום, וכמו שאמר הנביא "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים" (ישעיהו נו, ז), נרגיש כולנו כאחד.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"