"איפה עמוד השדרה שלנו?", בכה הנשיא ביידן בנאומו לאומה האמריקאית, שזועזעה השבוע ממסע ההרג האיום של הנער שמחק כיתה שלמה בטקסס. אבל טרם זלגו הדמעות של ביידן, הן כבר יָבְשו. שכן אחרי כל מילות החסד והבקשות לתפילה והחלמה, לאמריקה יש קצב אחר, אופי שצריך להכיר.
ארה"ב היא מדינה מפוצלת, מחולקת ומשוסעת. יש בה כל כך הרבה עמים ועדות, צבעים ודעות, וכל השונות שתוססת מתחת לפני השטח מוסיפה להתנגשות ולהתנגדות הגוברת בין בני האדם. ככל שחברה הומוגנית יותר, כך קל לה להתארגן בתוכה, להתלכד לרמת הבנה הדדית שמנטרלת ומונעת מהפרט הבודד להתחמם ולבצע לינץ' באחרים.
ארה"ב אינה חברה הומוגנית. האזרחים לא מבינים ולא מרגישים זה את זה. בקושי יש להם סבלנות לשכנים, הם לא רוצים ולא דורשים טובות מהאחרים. כל אחד נבדל ועומד בפני עצמו. כמה שיותר רחוק מהשני – זה המצב הרצוי בחברה האמריקאית.
אין ידידות ואין חיבור, אין חיבה ואין נטייה לעזרה. נפלת באמצע הרחוב? תיפול. התמוטטת באמצע הדרך? תמות. איש לא חייב לאיש, כי מראש אינו מרגיש שייך לו. במדינות אחרות יש מרקם חברתי אחיד באופן יחסי, אבל הרבגוניות באמריקה מעמיסה קושי בלתי רגיל.
בקרב ילדים ובני נוער זה מועצם פי כמה. הם סופגים לתוכם את המתיחות בין סוגי בני האדם השונים, נטענים בזעם הסמוי בין האנגלים והגרמנים, האירים והאפריקאים – זעם שקיים עוד מהיווסדה של ארה"ב. גם הלטינים שהיגרו לאמריקה לא תרמו רוגע, שכן המזג שלהם תוסס מטבעו. כך קורה שבסלט האמריקאי הזה, הזעם הסמוי מגיע להתפרצות גלויה ואכזרית לעיתים קרובות.
באקלים חברתי כזה קל לנער שלא מסכים עם רעיון כלשהו או מתנגד לעמדה כלשהי, לקחת לידו תת-מקלע ולצאת לסגור חשבונות עם המון חף מפשע. זו דרכו להראות לעיני כול עד כמה נמאס לו, עד כמה הוא שונא את החברה שהוא חי בה ולא מסכים עם החיים האלה. בעיטה לפנים של החברה שחינכה ועיצבה אותו כך.
למרות שחובה להרחיק נשק מהחברה האמריקאית, להגביל, לפקח ולאסור על מכירת נשק בקלות בלתי נסבלת, זאת לא ערובה להימנעות תופעות זוועתיות כאלה בעתיד. הרי בכל קרן רחוב אפשר לקנות נשק לא חוקי, ותמיד אפשר לגנוב לאבא את הרובה.
איך אומרים? רובים לא יורים, אנשים יורים. לכן לצד כל ההגבלות, הפתרון המשמעותי הוא חינוך והסברה. עבודה נכונה עם כלל החברה המגוונת. צריך ללמד את האנשים ביסודיות איך להחליף את חוסר האכפתיות שמורגשת ברחובות, ברגשות של התחשבות, ויתור, פשרה; ברוח של חיבור ואהבה.
רק מהלך חינוכי מקיף, שממש ישטוף את החברה האמריקאית ביצירתיות שהיא מסוגלת לה – דרך סרטי הוליווד ותוכניות טלוויזיה מהפנטות, תכנים מרתקים במדיה שיחנכו כל אדם מילדות איך נכון להתנהג במצבים שהכעס עולה, איך יוכל לסגור עליו במנעול חזק, פנימי, שימנע מעצמו להתפרץ ולהרוג.
בכל אדם, ולא פעם בחיים, מתעורר רצון להרוג מישהו. קפיצות זעם פתאומיות. זה יכול לקרות בין בני משפחה, בין חברים, בין שכנים או עובדים. בכל מקום. זה דחף טבעי, זה האגו שלנו שלא מקבל את שלו, ומוציא את חוסר הסיפוק על האחרים. חובה לטפל בכך על פי חוק, אבל חינוך מסוגל גם לווסת את הרגשות, לכבוש את היצר.
חינוך להתקרבות ולהבנה הדדית, להזדהות עם הזולת, להרגשה שאנחנו שייכים זה לזה, ירסן את הדחפים הטבעיים, בעזרת ידע פנימי שלגרום סבל זה רע. אם אמריקה תפתח ותעצים את רוח האחדות שבה – על כל ההבדלים הקיימים – היא תרוויח מזה ובגדול. בשעת מריבה, כל אזרח חמום מוח, ידע לבלום את עצמו כי ירגיש את האחר כחלק ממנו.
✅ צפו חינם בתכנים נוספים מבית "קבלה לעם"