בסוף השבוע האחרון צוינו במקביל שני ימים: יום הקניות הבינלאומי ("בלק פריידיי"), ויום ללא קניות – מחאה נגד תרבות הצריכה שבה אנשים מרחבי העולם נמנעו מקניות למשך יממה.
מצד אחד אני שמח שאנשים קונים ונהנים, מצד שני אני פחות מזדהה עם טירוף הקניות. אני לא מחכה ליום מיוחד בשנה כדי לקנות משהו כי הוא זול, אלא קונה משהו מתי שהוא נחוץ לי באמת. בעיניי בהלת הקניות היא משחק שמנוהל על ידי רשתות השיווק וחברות הענק. כמו שמחממים ילדים לרוץ לעשות את זה או לראות את זה, כך החברות מריצות ומתזזות אותנו לחנויות.
גם השפעת הסביבה פועלת על האדם, שכן כשעדר של קונים שועטים על מוצר בזיל הזול נדלק בכל אדם רצון חבוי. על הנקודה הזאת משחקים המפרסמים, הם מעוררים בנו את הפחד שאוטוטו אנחנו מפספסים את קניית חיינו ויוצרים בנו תחושה של זמינות מוגבלת במוצר.
יכול להיות שיום שכולו קניות מועיל למדינה. מזרים כסף למערכות שונות ואולי אפילו חוסך לציבורים שלמים. אבל אם לחפור פנימה, אז פרט לפיתוי שנובע מדיל אטרקטיבי, הקנייה נובעת מחוסר שמחה בחיים, מחוסר אקשן, מדחף למלא את הרצון האגואיסטי.
צודקים הפסיכולוגים שמשווים את הקניות ליציאה לצייד. בעת שיטוט הקנייה מתעורר בצרכן התאב חלק הישרדותי במוח, הוא תר ומנווט אחרי החיה, וכשמתבצעת הרכישה משתחרר במוח דופמין שגורם לו לתחושה של תענוג רגעי.
לכולנו חסרה הרגשה של אושר ותענוג. כולנו עשויים רצון לקבל הנאה, ורק כשאנחנו ממלאים אותו אנחנו "מאושרים". קניות הן הדרך המהירה למלא את הרצון בתענוג. מגהצים ונהנים. אבל מיד עם קבלת התענוג, הרצון גדל ומכפיל את עצמו, ושוב מתחיל המרדף אחרי התענוג הבא. זו המכניקה של הרצון. יוצא שאנחנו שבויים במעגל סגור של סיפוק רגעי וריקנות מתגברת, עד שנתעלה מעל הרצון לקבל, כמו שמלמדת חכמת הקבלה.
אין בעיה להמשיך לקנות עוד ועוד, אולי זה יזרז את הרגשת הריקנות, יוביל בסופו של דבר לתחושת אפסיות ויעורר שאלה משמעותית בדבר הטעם בחיים. כשהשאלה תתעורר אז יורגש צורך ללמוד להתעלות מעל הרצון לקבל הנאה ולרכוש רצון חדש למילוי רוחני נצחי. רצון כזה לא קונים במבצע.