ילדים יכולים להתבונן בעצמם שעות מול המראה; צעירים עסוקים בהשוואת גופם לגזרה החטובה שנשקפת להם מתוך מבול הסרטונים השוטפים את הרשתות החברתיות; גל נשים שעוברות ניתוחים פלסטיים וגברים רבים שהחלו להסיר שיער גופם מעיד על כך שלא כולם שלמים עם מעשה ידי האומן.
מגיל הגן ועד סוף חיינו אנחנו עסוקים באובססיה במראה החיצוני שלנו. ומי אחראית לכך? החברה. אם החברה הסובבת אותנו לא הייתה שמה לב לגוף כל כך, גם אנחנו היינו מתעלמים. אבל כשאדם נכנס למקום וכל הנמצאים סורקים את מראהו מכף רגל ועד ראש, הוא מבין שהחברה מכבדת מראה מסוים וכדי להתקבל לחברה או להשיג את מבוקשו הוא מוכרח לקבל על עצמו את קוד הלבוש והעיצוב שלה.
ברור שאם היינו חיים בגפנו בג'ונגל או בחוף נטוש, היינו מתייחסים אל גופנו כמו שחיות מתייחסות לגופן: בחוסר מודעות מוחלט. אומנם יש בעלי חיים שמציגים את עצמם לראווה בתקופת הרבייה, אבל זה פועל בהם מכוח הטבע ולא כי הם יזמו בילוי במכון יופי. אדם שנמצא לבדו לא מייחס חשיבות למראה שלו, אלא הכול נראה דרך עיניה של הסביבה שלו.
אני לא אומר שעל בני האדם להיות מוזנחים. חשוב לשמור על אסתטיקה, ניקיון ולבוש הולם. אבל בשונה מעולם בעלי החיים, הסביבה שלנו מקדשת ערכים של חן ויופי, ועל הדרך היא רוצה להרוויח כסף ומשווקת לנו אידיאל חלומי. כלי התקשורת, הקולנוע, הפרסומות – כולם משדרים לנו שגבר יפה הוא רזה וספורטיבי ומוצלח, והאישה היפה היא רזה וחטובה, חסרת גיל ונוצצת בטבעיות.
התקשורת היא מגבר עוצמתי למה שהחברה ממילא עושה בנו. בלעדיה היינו נוטים להעריך את ההתעסקות בפנימיות על פני ההתעסקות בחיצוניות. מורי הרב"ש היה אומר בחיוך שהוא בעד ללבוש פיג'מות. שכל גבר, ואפילו אישה, ילבשו פיג'מות עד סוף חייהם. פיג'מה היא לבוש נעים שעשוי מבד נוח, יש לה כיסים גדולים, מי צריך יותר? אבל לא. בזמננו אנחנו כל כך שקועים בחיצוניות עד שגם על הפיג'מה הכי פשוטה אנחנו מוסיפים הדפסים, מחזקים בצבעים, והופכים אותה לפריט אופנתי.
אי-אפשר ללכת נגד הסביבה והמדיה. אין לאף אחד כוח לנטרל את השפעתן עליו ועל דימוי הגוף שלו. גם אם אדם מנסה לשחות נגד הזרם, הסביבה לא תפסיק לזלזל בו ולהעיר לו, ואחרי מספר ניסיונות למרוד האדם יפנים שמה שמכובד בעיני החברה חייב להיות מכובד גם בעיניו.
אפשר וכדאי להקדים לדבר על כך עם הילדים, אך לדעת שלא בהכרח ניתן יהיה למנוע בכך את העיוותים והקלקולים, אלא רק לרכך. הילדים עתידים מראש להיטמע בחברה הסובבת, להיות מושפעים מהספרים שיקראו, מהסרטים שבהם יצפו, מההתנהגויות שיספגו מהרחוב. נגד אלה אי-אפשר לעשות דבר, אלא רק להעלות את רמת הביטחון העצמי של הילד בעזרת חינוך, ולכוון אותו להימנע מלהגזים ולהפריז בחשיבות ההשקעה בחיצוניות.
יש אנשים שחיים בשלום עם החיצוניות שלהם למרות שהם לא מושלמים לפי התקן החברתי וזה לא פוגע בדימוי ובביטחון העצמי שלהם וגם לא בתפקודם החברתי. הם חיים כך כי הם זנחו את העיסוק בדימוי הגוף שלהם והתעלו מעליו במקצת. ראיתי איך אנשים שהשלימו עם גופם הפסיקו לסבול מהנראות שלהם כפי שהיא נתפסת בעיני הזולת. אפשר להיות מאושר באופן יחסי גם בלי מראה מושלם לפי האידיאל החברתי.
לשם כך נדרשים חינוך והסברה קבועים. בעזרתם אפשר לגרום לכל ילד לקבל את הנתונים הטבעיים שלו כמו גובה, מבנה, פרצוף ולמרות היעדר מושלמות לפי תקן היופי של החברה, לחזק בילד ובכל אדם את הביטחון העצמי שלו ממראהו ובכך הוא ישפיע על האחרים, יקרין להם את שביעות הרצון שלו ואיש לא יפגע בו או יעליב אותו. זה כמובן לא ימנע את השפעת כוחה ההרסני של הסביבה במאה אחוז, אבל זה בהחלט יכול לרכך מעט את המכה.
חשוב להביא כל אדם להרגיש יפה כמות שהוא. אדם שירגיש שלם עם עצמו יגרום לסביבה לאהוב אותו כמו שהוא, וכך תעלה ההתעסקות בפנימיות בחשיבותה על ההתעסקות בחיצוניות. את הערך הזה הייתי מצפה שביום מן הימים נפרסם בשלטי החוצות.
מוזמנים לצפות חינם בסדרת הסרטונים שלי "מסע לעולם פנימי"