יושבים כשלושים גורי חתולים בין ארבעה קירות כיתה, מורה משופם עומד לפניהם וכולם מדקלמים לפי מקצב הזנב את חוקי המשולש. אחר כך הם ישננו במאמץ את שמות היבשות וחודשי השנה, ידפדפו עוד פרק בהיסטוריה עקובה מדם.
למה בעצם חיות לא צריכות בית ספר? מפני שהן מקבלות את הידיעות הדרושות להן ישר מהטבע. האֵם מלמדת את הגורים את ההכרחי להם: לצוד, להתנקות, מה מותר לאכול, מה אסור. שאר הידע נובע כמעיין מבפנים. וכשהם יוצאים ממעגל הלידה אחרי שנה-שנתיים, הם מוכנים לגמרי להיות עצמאיים בעולם הגדול. בעולמם של בעלי החיים אין מקום לטעויות חינוכיות. אף אימא לא מלמדת את הגורים בצורה שגויה, לא מחליטה ללמד משהו כי ככה נראה לה פתאום, או להיפך, שמפעילים עליה לחצים ללמד משהו אחר. הכול מתנהל על פי ספר הטבע.
ואילו אנחנו במשך ההיסטוריה הפלגנו הרחק מהטבע. בונים ומחנכים את האדם לכל מה שהוא לא צריך בחיים, ובינתיים הילד מתבגר ונכשל כמעט על כל צעד ושעל כי לא לימדנו אותו את חוקי החיים, חוקי ההישרדות.
אנחנו חיים בתוך הטבע. הוא יצר ומקיים אותנו. אבל במקום להבין את החוקים שלו ואת נתיבי התנהלותו, בנינו לנו מגדל שן מנותק. יצרנו מערכות מלאכותיות לחלוטין, חלוקה לחברות ולמדינות עם שיטות חברתיות-כלכליות שונות. אין להן ולא כלום עם חוקי הטבע. המלאכותיות הזאת נמזגת לתוכניות הלימוד ויוצקת תוכן לדורות המשך, שיגדלו וימשיכו לשרת ולהנציח אותן.
במערכות החיים שבנינו שולטים חוקי האגואיזם: תחרות, הישגיות על חשבון הזולת והסביבה. כך יצרנו כדור שלג שמתגלגל במורד התקופות וכמעט כבר דרס והחריב בדרכו את כל אשר על כדור הארץ, כי מה שאנחנו מלמדים את הילדים הוא איך לסדר את האחר ולהרוויח יותר. וכל דור נהיה מתוחכם יותר בזה, דורסני יותר. אנחנו מפטמים אותם בסרטי זוועה של מכות ועינויים, גאווה מטופשת של זלזול באחרים. אפילו סרטים מצוירים גדושים בתוכן הזה.
וילדים באופן טבעי שואלים על החיים עצמם. אפילו בגיל צעיר מאוד. הם שואלים בשביל מה אני חי? ולמה? אם היינו עוצרים להקשיב לשאלות שלהם, ומראים נכונות לענות עליהן, היינו חייבים דווקא להתקרב לטבע ולא להתרחק, מפני שבטבע נמצאות התשובות. בו טמונה הסיבה לחיים.
בטבע שולטים חוקי האלטרואיזם, הערבות ההדדית בין כל חלקיו. בעלי החי, הצומח והדומם, כולם קשורים אל הטבע בחוש בלתי אמצעי, לכן אין להם שאלות על החיים. אנחנו זן אחר. אנחנו צריכים ללמוד את הטבע מאפס, להתפתח כדי להיות בו חלק מודע, מרגיש, מבין. בשביל זה קיימות בנו שאלות, וזו התמצית שצריכה להוות את הבסיס לחינוך האנושי: להפנות את האדם למצוא בעמקי הטבע את התשובות.
היום, על רקע משבר הקורונה, יש לנו הזדמנות לעצור רגע. לא לחזור אוטומטית למקום שבו היינו רק כדי להמשיך בכל הכוח בהרס שזרענו בנו ובסביבה. אלא להרים את העיניים ולהבין שככה אי-אפשר להמשיך. ה"חינוך" שלנו לא הביא שמחה לעולם. הבאנו את עצמנו לצורת חיים שבה כולם נמצאים תחת לחצים עצומים, שאף אחד לא מרוצה ולא נהנה מהחיים. לכן עלינו ללמוד להתבונן בטבע. הוא המורה שלנו לחיים.
להשתדל להתקרב אליו, אל תכונותיו.
בפועל זה אומר ללמד את הילדים ואת עצמנו להיות ידידותיים יותר לדומם, לצומח ולחי, ובעיקר זה לזה – כי בינינו נמצא מוקד ההרס שמתפשט באדוות מתרחבות על שאר הסביבה. אנחנו צריכים לחפש בטבע כלים לאינטגרציה נכונה, לאתר בו ידע להתקשר נכון עם בני אדם, שנהיה מסוגלים להבין את השכל והרגש של האחר. להבין איך לא להשתמש בחלקי הטבע האחרים, אלא להוסיף את עצמנו אליהם.
אנחנו צריכים לדעת לדאוג לכל קשת ההתקשרויות – דומם, צומח, חי ואדם – ושההתקשרות הזאת תהיה שלמה וכוללת. להבין שאסור לנו לעשות איזה נזק לאחר בשום אופן ובשום רמה. ללמוד להסתכל אחד על השני בטוב, בחיבור, באהבה. כי אז לא נזלזל בשום דבר שיש לזולת, ונישמר מאוד גם לא להזיק לסביבה. נרגיש שכולנו חיים יחד, בטבע האחד.
על תשתית כזאת נבנה מוסד חינוכי שבו כל מורה מתוך המקצוע והמומחיות שלו ילמד את חוקי הטבע, את מהות החיים ומטרתם. מהות החיים היא הכוח הפועל בטבע, ומטרת החיים היא לאן עלינו להתפתח על ידי שימוש באותו כוח. גיאוגרפיה והיסטוריה, מתמטיקה וכימיה, גיאוגרפיה והיסטוריה, כל אלו צריכים להילמד מהנקודה האחת הזאת: בראשית ישנו מפץ גדול, פיזור, פירוד בין כל החלקים. ואנחנו זן האדם, צריכים לדאוג מהיום, שכל החלקים יתחילו להצטבר, להתאסף ולהתחבר, עד שיגיעו למערכת אחת שלמה שעובדת בהרמוניה מלאה עם הטבע. זה ייקרא חינוך.
☑️ התוכן מבוסס על שיחות של הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שכתבו וערכו תלמידיו.
☑️ לתכנים נוספים