אנחנו נוטים לעסוק באירועים גלובליים, כמו המאבק בקורונה או פיתוח הגרעין באיראן, אבל בינתיים מתחת לאף שלנו מתרחשים אסונות אקולוגיים לא פחות גדולים. ביום רביעי האחרון, על פי החשד, אונייה ששטה מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל פלטה מאות טונות של דלק לים. הנפט שצף במים הפך לזפת רעילה, וכנראה בגלל מזג האוויר הסוער ועוצמת הרוחות נדחף לאורך חופי ישראל, מראש הנקרה בצפון ועד זיקים בדרום.
ישראל נמצאת בקצה הים התיכון, אז טבעי שכל הזיהום זורם אליה כמו דרך משפך. אבל לא רק אל הים ואל החול שלחופיו, אלא גם אל האוויר שאנחנו נושמים יכול הזיהום להסתנן. הטבע מציף לנו לפנים את הזוהמה שאנחנו מטביעים בו, כדי שלא נוכל להתעלם ולהיתמם. לטבע יש דרכים שונות לרכך את הלב הקשה שלנו. לחייב אותנו לתת דין וחשבון לנו ולו.
המקרה הזה איננו מקרי כלל. האם יש מקרה בעולם? רק בעיני מי שלא רואה את החוקיות. מעל כל האירועים עומד הטבע ומכוון הכול לפי סרגל חוקים מדויק ומדוד, אין שום דבר שלא מגיע ממנו ואין דבר שאין לו סיבה ואיתה מטרה נקובה מראש. הזוהמה של הסביבה היא תוצאה, הסיבה היא לכלוך ביחסים בינינו, והמטרה היא שנתחיל לברר את היצרים שקורעים אותנו זה מזה עד חוסר תחושה של האחד, ומתוך כך נשאף להתקרב אליו, אל הטבע האחד.
ישראל שוכנת גיאוגרפית ורוחנית בלב העולם, כפי שמלמד ספר הזוהר "ישראל בין שאר האומות, כמו לב בין האיברים". ישראל היא לב הגוף האנושי, ולא בגלל שאנחנו טובים במשהו מאחרים, אלא רק בשל תפקיד ייעודי שקיבלנו. תפקיד ישראל, שהם הלב, הוא לשרת את הגוף, להביא את עצמם לאהוב כמו הטבע, ולהזרים את האהבה המיוחדת הזאת ללא תנאי לשאר האיברים, לכל העמים.
זה לא חדש, יש לנו שיטה להגיע לזה, היא כתובה בכל ספרי המקור של ישראל. זו שיטה להגיע לתפקוד חברתי נכון לפי ייעודנו, ללמוד להתקרב לתכונות הטבע בעזרת דימוי היחסים בינינו אליו. בכל ספר חכמה יהודי שתפתחו תמצאו שראש ועיקר התורה והכלל הגדול שבה הם אהבת הזולת, הערבות ההדדית, העזרה איש לרעהו. התקרבות.
לשוטט על חופי הארץ בצער ולאסוף את הפסולת זה יפה ומכובד, עם זאת הדבר לא ימנע את האסון הבא. אנחנו יכולים לנקות קצת את הבלגן, אבל הוא יופיע במקום אחר; אנחנו יכולים להציל כמה בעלי חיים שהרעלנו, אבל צרות אחרות יבואו במקומן – כמו לשאוב מים בכלי מנוקב. לא נוכל לסדר ולאזן את הטבע, אלא אם כן נסדר ונאזן את עצמנו. ולסדר את עצמנו הוא לסדר את מה שבינינו. עלינו לראות בכאב לב את הפירוד שנמצא בינינו, לזהות שהוא הגורם המזהם בכל רמות החיים, ולטפל בו היטב.
רק אם נטפל בגורם נמנע את האסון הבא, ואפילו נתקן את הנזק שכבר נעשה. זה אפשרי. לשם כך עלינו פשוט להקריב קורבן. לא לשחוט שום בעל חי על מזבח של אבן. להקריב הכוונה להתקרב. להקריב את עצמנו זה לזה. לקרב לבבות, כדי להתקרב אל הלב החכם של הטבע.
☑️ התוכן מבוסס על שיחות של הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שכתבו וערכו תלמידיו.
☑️ קראו עוד: האם לטבע יש רגש