התרחיש הזה מוכר לכל הורה: ילדים משחקים יחד בצעצוע, בהנאה ובחדווה, ופתאום הם מתחילים להתקוטט ולמשוך אותו משני צדדיו עד כדי בכי וחבטות. מיד ההורה מזדרז לזירה ומחרים להם את הצעצוע. מחביא מעל המקרר או עמוק בתוך הארון. כעבור מספר ימים, כשההורה מחזיר לילדיו את הצעצוע, עיניהם יוצאות מחוריהן, והם נרגשים וצוהלים כאילו קיבלו צעצוע חדש שיצא מהאריזה. השִׁכחה מספקת להם חידושים.
ההתנהגות שלנו אינה שונה מהתנהגות הילדים. אחרי שנה של סגרים, בהם היינו מבודדים ומורגלים ביחסים וירטואליים, החזרה לפעילות פוקחת עיניים ומרחיבה את הלב. התורים הארוכים המשתרכים בכניסה לבתי הקפה, החיוכים פנים אל פנים בבתי התרבות, וצלילי השקת כוסות לחיים ממלאים אותנו בטעמים חדשים.
אין חדש תחת השמש. אומנם אין לגרוע מן ההנאה והשמחה, אבל צריך להכיר שזו התפעלות ראשונה. כשם ש"צרת רבים – חצי נחמה", כך גם לעניין שמחת רבים. יצירת השמחה באווירה הציבורית מגבירה באחוזים גבוהים את ההתפעלות הכללית. לא נראה שהמצב הנוכחי יחזיק זמן רב. הוא בטח לא ישוב להיות כמו קודם, טרום ימי המגפה. הציפייה והגעגוע מהר מאוד ישככו, ולמה? כי לא הגענו לקצה המחשבה של הטבע הכולל, של הכוח העליון, של מי שמכתיב את קצב התפתחות האנושות.
השנה האחרונה הותירה באנושות רושם חזק וטוב. היא נענעה כמעט כל אחד ואחד. האנושות צברה ניסיון, למדה איך נראים החיים בין כותלי הבית, איך לעבוד בתנאים אחרים (אם בכלל לעבוד). העולם הכיר מתכונת חדשה של חיים ללא טיסות וטיולים, ללא קניות ובילויים. התנאים המוגבלים והמגבילים האלה, בלי המשחקים והצעצועים המוכרים, עוררו אותנו לחשוב בצורה רצינית יותר על החיים שלנו. לשאול על פשר החיים.
האם התעוררנו? האם שאלנו בעמקות הנדרשת? האם המטרה הושגה? לא ולא ולא. רטנו ובכינו כמו הילדים שנלקח מהם הצעצוע, מקור חייהם, והם צועקים ומאשימים "אבא רע!". בכל זאת הרגל נעשה טבע שני. אומנם לא חזרנו לאותה מתכונת, אבל התרגלנו לחיים מזן מהפכני. אנחנו חושבים מחדש מה ללמוד, איפה לעבוד, כמה לעבוד. מהרהרים איך לחיות, איפה לבלות, תוהים על הראשונות. אבל זה לא מספיק. לא מצד חוקי הטבע שמחייבים התקשרות יפה הדדית – גם ברמה האנושית. הטבע מזמין אותנו להיות ילדים טובים, להתחבר יפה, לשחק בהתחשבות זה עם זה.
אין ברירה, אנחנו חיים במסגרת אחת על פני כדור הארץ. לכן כדאי שנסור מרע ונעשה טוב. ברור שנעשה הכול כדי להסיר את המגבלות ולנשום אוויר של חיים חופשיים ומשוחררים. נטוס, נבלה, נדלג מהרפתקה להרפתקה, אבל בסופו של דבר נחזור לאותה נקודה. כי אין במשחקים האלה מילוי פנימי, אלא רק ביחסים הטובים בינינו, אלה המותאמים לחוקי הטבע הבסיסיים.
התובנה המורכבת לא תתבהר בשבועות הקרובים, ייתכן וייקח לה מספר חודשים. אך בסופו של דבר הטבע ינצח אותנו ונלך יחד עם חוקיו האינטגרליים בכפיפה אחת. ואם לא במגפה הזאת, אז בזו שתגיע אחריה. כך ממכה למכה, עד שנהיה ילדים וחברים טובים.
☑️ התוכן מבוסס על שיחות של הרב ד"ר מיכאל לייטמן, שכתבו וערכו תלמידיו.
☑️ צפו חינם בקורס "לראות מעבר לקורונה"