לאחרונה יצאה לאור מהדורה עברית מעודכנת של "קרובים רחוקים" – ספרו של ד"ר דניאל גורדיס, סגן נשיא המרכז האקדמי "שלם" ועיתונאי אמריקאי בכיר. הספר עוסק בקרע בין יהודי אמריקה לישראל, אך מאז פרסם את ספרו בשפה האנגלית בשנת 2009, הקרע רק הלך והתרחב.
אם נהיה כנים עם עצמנו, אז מלבד ארגונים שהמימון שלהם מסתמך על קיום הקשרים בין ישראל ליהדות ארה"ב, שתי הקהילות אינן מעניינות זו את זו. למעשה, הרגשות הנפוצים ביותר בין השתיים הם טינה, התנשאות וסלידה.
בריאיון ל"מקור ראשון" נזכר גורדיס במכתב שחתמו עליו כמאה סטודנטים לרבנות מהזרם הפרוגרסיבי בארה"ב במהלך מבצע "שומר החומות". המכתב האשים את ישראל ביישום אפרטהייד נגד הפלסטינים וקרא לקהילות יהודיות-אמריקאיות לתת דין וחשבון על "דיכוי אלים של זכויות אדם".
אבל במכתב לא הופיעה אף מילה אחת על טרור כלפי ישראל. שום אזכור על יותר מ-4,000 הרקטות שנורו בידי חמאס לעבר ערים בישראל, או ביטוי לשאיפה המוצהרת של חמאס לחסל את מדינת ישראל. גורדיס סיכם זאת כך: "במלחמת מאי 2021 תמכו איחוד האמירויות, בחריין ומצרים בישראל יותר מאשר תלמידי הרבנות האמריקנים החתומים על המכתב".
אני מבין שליהודים שומרי מסורת יש משמעות לחגים היהודיים וכתוצאה זיקה לישראל . כמו כן, אם יש ליהודים-אמריקאים משפחה בישראל הם ירגישו מחוברים אליה. ישנם גם יהודים באמריקה המאמינים שישראל יכולה להיות מקלט בטוח למקרה שיצטרכו להימלט, כפי שיהודים עשו תמיד לאורך ההיסטוריה כאשר הם נרדפו. אבל כקהילות, אינני רואה קשר בין השתיים.
אם יהודי ארה"ב מחפשים מקלט בטוח מפני אנטישמיות, עדיף להם לקנות קרקעות במרכז אמריקה, במקסיקו או בקנדה, ולנהל את חייהם שם. יש כבר יישובים כאלה, כגון העיירה היהודית האורתודוקסית קריית טוש בקוויבק, קנדה, ויש אחרים.
רוב יהודי ארה"ב מעולם לא היו בישראל. הם לא רוצים לבוא הנה, והם לא מרגישים קשר למדינת היהודים. הם לא בחרו להיות יהודים, הם נולדו לתוכה, ואין להם עניין בישראל. העובדה שיש ארגונים שמנסים להדק את הקשרים בין שתי הקהילות רק מעצבנת אותם. זו הסיבה שיהודים-אמריקאים רבים מלינים על ישראל: "חבל שישראל קיימת בכלל. אם לא הייתה קיימת, אנשים היו עוזבים אותנו לנפשנו".
אף ארגון לא יצליח לחזק את הקשרים בין שתי הקהילות, כי מראש אין קשר. אם היה חיבור רגשי לא היינו צריכים כל סיוע. אם היינו יכולים לעורר אחווה בינינו בישראל, אז יהודים מרחבי העולם היו רוצים לעלות ארצה, אפילו רק לתמוך ולבקר. אבל בגלל שאנחנו מפולגים עד השורש, אף אחד לא רוצה לבקר כאן, ובכלל לא רוצה קשר איתנו.
לכן אני חושב שהעיקר הוא לדאוג לאחדות שלנו כאן בארץ ישראל. יהודים בישראל צריכים להתחבר בינם לבין עצמם וליצור קשר הדוק שיסובב את עיני העולם להביט עלינו, לעורר בהם שאיפה לקבל מאיתנו דוגמה לאחדות מופלאה וללכת בדרכנו. זה מימוש ייעודנו להיות "אור לגויים".
החיבור הלבבי בינינו לא צריך ארגונים שבאים עם אינטרסים משלהם. גם לא צריך משרדי ממשלה שכופים אג'נדות שונות. כל מה שאנחנו צריכים זה רצון טוב של אזרחים שרוצים להתחבר ביניהם מעל כל ההבדלים.
בסופו של דבר, "ואהבת לרעך כמוך", הכלל העתיק שמעולם לא יישמנו אבל תמיד הטפנו לו, הוא ההצלה היחידה שלנו. אהבת הזולת היא כל מה שאנחנו צריכים, ויישום שלה הוא השירות הטוב שאנחנו יכולים לעשות לעולם. כמו שכתוב, "עיקר החיוּת והתיקון והקיום של כל הבריאה, הוא על ידי שבני אדם שמשונים בדעותיהם, נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום" ("ליקוטי הלכות", הלכה ד').
✅ רוצים להעמיק?