ההתפרעויות והמהומות בין ערבים ליהודים ביפו ובירושלים בימים האחרונים, מחייבות אותנו בראש ובראשונה לעשות הפרדת כוחות, ולהבין שעל מנת ששני עמים יחיו יחד הם צריכים להתחנך לזה, ללמוד איך חיים במשותף.
שלום בין עמים הוא לא דבר שבא באופן טבעי. לא זורקים בני אומות שונות ואומרים להם, "יאללה תסתדרו", כי ברירת המחדל האנושית היא דחיית השונה. לכן כאן המדינה צריכה לתפקד כגורם מאחה, כמו אבא ואימא שדואגים לילדיהם שלא יתקוטטו, ואם הם מתקוטטים אז כל אחד הולך מיד לחדר שלו. לזה הממשלה צריכה לדאוג.
עם זאת, הדאגה העיקרית שלנו, היהודים, צריכה להיות אחרת. להתמקד בעימותים ובקרעים בינינו, ליישב בינינו את הריבים והסכסוכים האינסופיים. אנחנו עצמנו חבורה של שונים, קיבוץ גלויות מכל העמים, והעובדה שאנחנו לא מלמדים את עצמנו איך לעשות שלום בינינו, מביאה לסכסוך פנימי מתעצם בין פלגי העם.
הפילוג החריף בינינו הוא הגורם לכך שהשכנים יכולים להפעיל עלינו לחצים בלי כל בעיה. הוא גם הסיבה לכך שהרבה מאיתנו מאבדים קשר לארץ, קמים ועוזבים בלי לחשוב פעמיים, ואלה שעוד כאן ומתלבטים בשקט, רק מחכים לאפשרות שתימצא כדי להסתדר בארץ אחרת.
קשר טוב בינינו, כמו שכתבו עליו כל החכמים לאורך כל הדורות, הוא הדבק היחיד שמסוגל להדק אותנו לאדמת הארץ. יותר מזה, קשר טוב בינינו וזכותנו על אדמת ישראל הם עניין אחד.
ארץ ישראל היא לא אדמה גרידא ולרדת על הברכיים ולנשק אותה לא יעשה אותה יותר שלנו. נעשינו עם למרגלות הר סיני, הפכנו לישראל הרוחנית כאשר כרתנו ברית והבטחנו שנפעל למען חיבור בין שונים, שכל יסודנו הוא ערבות הדדית. אחרת במה המקום הזה יקר לנו, בזה שחיו כאן אבותינו? נו, אז מה? הרי לפני כן הם גרו בכל מיני מקומות אחרים. זאת לא סיבה מספיק טובה לחיות כאן.
רק קשר פנימי, נפשי, רגשי, ייתן לנו זכות על הארץ. הקשר עם אדמת ישראל צריך להיות קודם כול רוחני, ורוחני זה לא לנשק אבנים ולקבור את הקרובים באלפי דולרים בהר המנוחות. קשר רוחני הוא חיבור כנגד הדחייה והסלידה הפנימית, הוא גילוי אהבה מעל הפערים. אם נצליח להשלים כך בינינו, שלום עם שאר האומות כבר יהיה משחק ילדים עבורנו.
☑️ העמיקו בנושא תפקיד עם ישראל
☑️ התוכן מבוסס על שיחות של הרב ד"ר מיכאל לייטמן.