אף פעם מדינת ישראל לא הייתה חולה כל כך. באף חורף, באף שנה. המערכת החיסונית בקושי מתפקדת, והאיברים המרכיבים את הגוף – הכלכלה, הביטחון, המשפט, החינוך והחברה – הולכים ומתפרקים. לא רק בישראל, אלא גם בעולם כולו.
המחלה מוכרת וידועה מראש: אגואיזם. אהבה עצמית שגדלה לממדים עצומים בכל איבר, עד שהאיבר בעצמו מתנוון ומתנתק מהשאר.
בשנה האחרונה האגו החולני גדל ושובר שיאים חדשים: מתנתק מכל מוסכמות חברתיות קודמות, מתנער משעבוד כל חוק וסדר, רומס באכזריות מסגרות ונורמות מקובלות. מי יכול עליו, על האגו, כשהוא מנפח את חזהו בגאווה, איזה חוק יבלום אותו? איזה גורם יוכל לרסן אותו?
ויש לו גב חזק, לאגו: כלי התקשורת. מפוסט כתוב ועד סרטון מבוים, מעיתון גדוש ועד מבזק מתפרץ – לכלי התקשורת יש היום חופש, השפעה וכוח שלא זכו לו מעולם. בכל רגע נתון ביכולתם להטות את דעת ההמון, לרדות ולשסות בדעת הציבור. וכאשר מנופפים להם בשק מזומנים, אפשר גם לקנות שטחים שלמים, ערוצים על ערוצים, ולהזריק דעה היישר לתת-מודע.
הכסף יכול לקנות פרסום, והפרסום יכול לשטוף את כולם. יום אחרי יום, שטיפה אחרי שטיפה, עד שהכול נחלשים בהדרגה ונכנעים, עד שתודעת כל האיברים – השוטרים ועורכי הדין, המחנכים והשופטים, המנהיגים והאזרחים – נופלת לידי התקשורת. מיום ליום מחלת הגוף מתגברת: הדאגה לזולת פוחתת, השנאה לאחר מתעצמת, והסרטן שמכרסם בגוף האומה מזרז את גסיסתה.
על התקשורת, בכל מקום שבעולם, להיות אינפורמטיבית ואובייקטיבית, ולא שפוטה בידי בעלי הממון והאינטרס. עליה לדעת היטב היכן גבולותיה. כי התקשורת, כשמה כן היא, תפקידה היא לקשור בינינו; אמצעי המקשר בין האיברים כולם לגוף אחד בריא וחזק.
מה טוב אילו היו יושבים יחד, ברשות אחת, אנשי תקשורת מכל קשת המדיה הישראלית: שמאלנים וימנים, ערבים וחרדים, כולל הקיצוניים שבשולי החברה, עובדים יחד למען בוס אחד: טובת העם. כל החלטותיהם כפופות לו בלבד. לכל דעה מרחב, אף מחשבה אינה מדוכאת, אף קול אינו מושתק. אלא הם יישבו וידונו בפורום עגול ורחב, יתפלפלו עם מומחים ויתעמקו בנתונים, יריבו ויתפייסו עד שיגיעו להחלטה משותפת, למסר אחיד ארוז בשלל צבעים, שאותו הם יבשרו לעם בקול רם.
כלל אצבע חדש ינחה אותם בעבודתם: פרסום ידיעות ותכנים שתורמים ופועלים לטובת האדם והמדינה, שחותרים לאחדות העם והעולם. לאיש אסור לפגום בדעה אחרת, אלא רק לאזן אותה עם שאר הדעות ולנתב אותן יחד להשלמה הדדית. אם הם לא מגיעים לעמק השווה – אין הודעה לציבור. לעומת זאת, רק כשהמידע מיטיב עם כולם, הוא יוצא לאוויר העולם. פלורליזם תקשורתי כזה, במלוא מובן המילה, יתחיל תהליך של ריפוי המחלה ואיזון גב האומה.
לא רק כלי התקשורת מחויבים לפעול באחדות, אלא גם ההנהגה. מנהיג ליברלי, לדוגמה, יהיה מועיל ושקול רק כאשר יישב לצד מנהיג "התוחם את גבולות החופש". אם ישלימו זה את זה, הם יסללו את שביל הזהב לשתי המפלגות שלהם. נושיב גם אותם סביב שולחן עגול עם עוד מספר נציגי מפלגות – והרי לנו כנסת ישראל, דגם ראוי ומייצג של כלל החברה המפוצלת, "סנהדרין" של ימינו. רק הנהגה כזאת אפשר יהיה לכנות במלא הכבוד בשם "דמוקרטיה" – שלטון העם, שלטון הרוב, שליטה של נציגות נבחרת.
השלב המהותי והמכריע יהיה להוביל את המשתתפים להרגשת חיבור וליצירת סינרגיה מעל כל חילוקי הדעות. דווקא כאשר ניגודים מגיעים להשלמה הדדית ביניהם, החברה כולה מגיעה לדרגת התפתחות חדשה. זהו סוג ההתפתחות שהעולם הגלובלי והמקושר צריך היום, סוג ההנהגה הראויה הדרושה לכל אזרח – ולא רק בישראל אלא בחברה האנושית כולה.
הנהגה של שלטון שוויוני וצודק, המורכב משכל ורגש משותפים, יכולה לקבל החלטות עבור כולם. בסמכותה לקבל החלטות המנוגדות לדעות הפרטים שבה, מתוך ידיעה כי מדובר בקביעה הנכונה לטובת הגוף כולו. בחברה כזאת אין צורך בכוכב, שהיום יקום ומחר ייפול, אלא די במעגל דעות מגוון ככל האפשר. הוא המוח של גוף האומה, ואחריו ינהרו כולם בלב שלם.
עם הנהגה כזו אף לא אחד יידרש לוותר על דעתו הפרטית, ואף ייהנה מכל היתרונות שבתכונות המנוגדות לו. המצב החדש, הכולל את כל הניגודים, מוליד התפתחות חדשה, בונה דמות אחת מגובשת, מקנה לכל אחד מקום שווה בחברה. תרומתו הייחודית גלויה לעין כול. זה הפלא של הבריאה.
כשם שכל תא, איבר, או מערכת בגוף האדם פועלים לקיום עצמם, כך כל הדעות נוטות לדאוג לעצמן בלבד. אבל מרגע שחיברנו בחכמה בין כל החלקים, בין כל הדעות המנוגדות, יצרנו גוף שלם ובריא, מאוזן ומלא חיים.
הגישה המבריקה הזאת לריפוי הגוף היא יסוד העם היהודי – חכמת הקבלה שעליה כתבו גדולי המקובלים מדורי דורות, והיא מחכה רק לנו, שנבריא ונתחזק.