אומן אחד לימד את תלמידו לירות בחץ וקשת. התלמיד הכין קשת, שני חיצים והתכוון לירות למטרה. פתאום לקח ממנו האומן את החץ השני והשליך אותו הצידה. "למה לקחת ממני את החץ השני?", שאל התלמיד. "לא לקחתי ממך את החץ השני אלא את החץ הראשון, כיוון שהחץ הראשון בכל מקרה היה מחטיא את המטרה". "אבל למה?", שאל התלמיד המופתע. "כי בזמן שתירה תדע שיש לך הזדמנות נוספת בכליך", השיב האומן.
טוב לדעת שיש לך ניסיון אחד, הזדמנות אחת ודי. אלו החיים שלך, זה מה שיש ואין יותר. בדרך כלל אנחנו חיים מתוך מחשבה שיש גם מחר, ואם לא מחר אז מחרתיים. זאת מחשבה שעוזרת לנו להצדיק דחייה.
אבל הרגע הנוכחי הוא שחשוב, הוא החץ היחיד שלי, מקום הבחירה. והדרך להצליח להישאר ברגע הזה כאן ועכשיו, היא לשכנע את עצמי שכאשר אני חושב טוב על העולם אני משפר אותו, מביא אותו למצב טוב יותר, ושזו המחויבות שלי כלפיו.
מאיפה הגיעה לכאן דאגה לשלום העולם, ומה היא קשורה לרגע הזה, לחץ הראשון? בשביל זה נולד האדם. כדי לחשוב על כך שהוא יכול לשפר את העולם, לבקש בליבו שישתנה, לחפש בתוכו רצון להיטיב לו. לא נדרש יותר מאדם. רק רצון ומחשבה. זה נקרא לחיות עם חץ יחיד, לחיות את החיים באמת. בנקודה הנוכחית, ברגע הזה, נמצא האני של האדם, אם הוא דואג לעולם. מעבר לזה הוא לא קיים.
אנשים מנסים לשהות כמה שיותר זמן מתחת למים, או בתוך מערה סגורה. כמה זמן אפשר להשתהות עם המחשבה שהרגע הנוכחי בלבד הוא ההזדמנות שלי לחיות את החיים למען העולם? אני חושב שזה אפשרי לאורך זמן רב, רק צריך לספר על כך ולהסביר את זה לאנשים, שיעשו תרגילים ויצליחו להישאר בייחולים מתמשכים לשלום העולם, להטבת היחסים בין בני אדם.
רוצים לקבל תשובות לשאלות המהותיות בחיים?
מכללת "קבלה לעם" מזמינה אתכם לקורס "יסודות חכמת הקבלה".