פעם מורה היה מקצוע מכובד. לא סתם מישהו שלימד מתמטיקה וגיאוגרפיה, אלא מי שלימד את חכמת החיים והיה בעצמו מודל לחיקוי. היום אנחנו מקבלים המון ידע במוסדות הלימוד, אבל לא לומדים מה זה להיות אדם.
רכישת ידע היא חשובה אבל אינה יוצרת אנשים מאושרים יותר, גם לא טובים יותר זה לזה וגם לא ידידותיים לשאר חלקי הטבע. למשל, לאן המידע על היתוך גרעיני הביא אותנו? יש לנו נשק גרעיני שיכול לחסל את האנושות תוך דקות. יש לנו הרבה ידע בכל תחומי החיים, אבל אנחנו לא יודעים איך להשתמש בו בצורה מיטיבה, ולכן נגררים למצבים קשים.
על המורים נכפית מערכת לימוד שהממשלות מחייבות אותם להחדיר בתלמידים. הם נאלצים לייפות את המציאות לתלמידים, להגיד להם מילים יפות ללא כיסוי, והתלמידים בגיל צעיר כבר יודעים להבחין במרחק הבלתי נסבל בין הטפת המוסר לבין הדורסנות, התאוותנות והתחרות בחיים עצמם.
רוב הילדים מבינים ששום דבר ממה שהם שומעים אינו נכון, אז הם מפסיקים להאמין למורים שלהם ולהקשיב למה שהם אומרים, בעוד המורים, שחייבים להתפרנס, ממשיכים לדקלם את אותם סיפורים. אין כאן מניעים אחרים מלבד כסף וכוח – אלה הם שליטי כדור הארץ – ואף משטר או ממשל אינם משוחררים מאחיזתם.
אם אנחנו רוצים לשנות את הכרוניקה הזאת שמדרדרת את העולם מיום ליום ומעמידה אותו בקרבה מסוכנת מאוד לפיצוץ, אנחנו לא יכולים להשאיר את האחריות על החינוך בין קירות מוסדות הלימוד ולפטור את עצמנו בתלונות. אנחנו צריכים כחברה להירתם למשימה: לחזור לבסיס הציוויליזציה שלנו.
בבסיס הציוויליזציה האנושות הייתה חברה הרמונית שיש בה תחושה טבעית של אחדות, של גוף אנושי אחד, הרגשה של משפחה או חמולה אחת. אחר כך התחיל להתגבר בנו האגואיזם, הרצון לקבל הנאה על חשבון הזולת, והוא שגרם לנו להיפרדות הולכת וגדלה.
האגו לא היה רע לשעתו. הוא גרם לנו להתפתח. אבל בשלב מסוים, האיזון בין טובת הקִדמה לטובת האדם הלך ואבד. האגו הכריע את הכף, ובמאתיים השנים האחרונות התחלנו ממש להרוס את עצמנו ואת כדור הארץ.
כדי להחזיר את האיזון אנחנו צריכים להחזיר לעצמנו את היכולת לחוש את הזולת כאילו הוא חלק מאיתנו ממש, להשיב לעצמנו את הרגשת הקרבה אל הטבע. לאזן את האגו בכוח חיובי נגדי.
באחריותה של מערכת החינוך לבנות תוכניות לימוד שדרכן נבין מי אנחנו, מהו העולם, ואיך להרגיש קרובים זה לזה. למהלך החינוכי הזה צריכה להצטרף כל החברה. כאשר נפסיק לרצות לנצל אנשים אחרים או להשתלט עליהם, נפסיק להילחם ונפסיק גם לנצל את הטבע על מנת להשיג את מטרותינו האנוכיות, אז הטבע ישתקם.
אין לנו זמן לבזבז. עלינו להיות המורים של עצמנו עכשיו, ללמוד להיות כגוף אחד, להרגיש כאדם אחד. וגם אם אנחנו לא יודעים איך לעשות זאת ומאיפה להתחיל, זה בסדר גמור. הכוונה שלנו לעשות טוב, להתחבר לאנשים אחרים, תהיה המדריך שלנו. הדאגה עצמה והדוגמה שניתן אחד לשני, כבר יעוררו בנו תובנות חדשות, ישנו אותנו מבפנים ויורו לנו על הצעד הבא.