ד"ר מיכאל לייטמן

חנוכה-כריסמס? מנהג אחד מעל הכול: החיבור בינינו

תבנית נופה של ויטבסק, על בתיה הקטנים עם הגגות המושלגים בחורף והחצרות המוריקות באביב, כפי שתוארו גם בציוריו של בן העיר, האומן מארק שאגאל, אינה עוזבת את מי שנולד בה – אפילו שהתגלגל מאז להרבה מחוזות אחרים. יופי רב היה שם, בעיר ויטבסק בבלארוס, והרבה חום אנושי.

מחצית מתושבי העיר היו יהודים, ובתור ילד שגדל בה בשנות החמישים, חקוק בי דווקא הנוהג שהיה לשכנינו הנוצרים להתדפק על הדלתות כדי להביא לנו ביצי פסחא מקושטות ולחמניות קטנות. אנחנו מצידנו היינו מביאים לשכנים מצות ביתיות מאפה יד. לידידות העממית הזאת לא היה דבר וחצי דבר עם דת, אלו היו מנהגים עממיים פשוטים שקירבו והרבו שלום בינינו, ואולי בגלל זה לא הייתה לכך התנגדות מצד הממשל.

בדומה לזה נוהגים גם הדיפלומטים כלפי העמים שחיים בתוכם: טראמפ מדליק חנוכייה בבית הלבן; בוריס ג'ונסון, ראש ממשלת בריטניה, מביע בהומור אנגלי את שביעות רצונו מהסופגניות; ראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו מברך בחום; הפרלמנט האוקראיני מארח במשכנו את אירוע טרום החנוכה; ראשת העיר פריז אן אידילגו מדברת בשבח סמלי החג. אפילו בהאג חגגו את החנוכה בנוכחות ראש העיר. כולם מפגינים הערכה ויחס אוהד. הם יודעים, כמו שאנחנו הרגשנו אז בחוש טבעי, שהשיתוף והכבוד למנהגים הללו מאפשרים שיח והתקשרות הדדית.

פחות דומה לזה היא הערבוביה המבולבלת שקיימת בחג האורים הזה ברחוב הישראלי. בקניונים הגדולים פורחים עצי אשוח מהבהבים, כובעי סנטה קלאוס נשפכים אל תוך קני חנוכיות, איילי מזחלות דוהרים על פסגות מסוכרות של הרי סופגניות.

טוב לדעת זה את מנהגיו של זה, ללמוד את העולם על כל גווניו ואמונותיו, לטעום כל אחד ממטעמי השני. ישנן מאות תרבויות בעולם וכדאי להשכיל, לא רק על היהדות, האסלאם והנצרות, אלא גם על התרבות הסינית, ההינדית, האפריקאית ועוד. מכל אחד אפשר ללמוד. אבל הערבוב אינו מועיל לאף אחד, הוא מטשטש זהויות.

לאמיתו של דבר, מנהגים ותרבויות אינן קשורות במאומה לחכמת הקבלה. לשיטת המקובלים ישנו חינוך שכל אחד צריך לקבל, בין אם הוא ילד או אדם בוגר, בין אם הוא יהודי או בן כל דת אחרת, והוא החינוך ליחסים נכונים, לחיבור שצריך להיווצר מעל לכל השוני והגיוון האנושי. "ואהבת לרעך כמוך" – לאהוב בלי למחוק אף אחד, בלי להימחק אל תוך אף אחד. כל דבר בעולם שיכול לשמש לכך הוא חיובי.

עם הזמן, ככל שנתקרב וניכנס לתהליך התיקון שבו האנושות תרגיש שהיא גוף אחד, נתחיל לאסוף את כל הכוחות שישנם במדינה ובעולם, בחברה ובכל אדם, ובזכות ריבוי הגוונים הדעות והמחשבות, נתחיל לפעול בכוחות משותפים. מה שיאחד בינינו יהיה חוק של ערבות כללית שיימצא מעלינו תמיד כחוק טבעי, כצו חיבור עליון. אלו מנהגים ישררו אז בעולם? נחגוג ונראה.