החודש האו"ם ומספר ארגונים חברתיים ציינו שני תאריכים משמעותיים: יום המזון העולמי והיום הבינלאומי למיגור העוני. ארגונים בינלאומיים למען העניים והרעבים קיימים לפחות מאז תום מלחמת העולם השנייה, אבל לא העוני ולא הרעב חוסלו מאז, להיפך הם גדלו. מה אם כן אנחנו עושים לא בסדר, והאם אנחנו יכולים לשנות את המציאות העגומה?
הבעיה היא לא מחסור במזון; יש שפע ממנו. למעשה, הרבה מהמזון שמיוצר נזרק ומזהם את המים ואת האדמה במקום להאכיל את הפיות הרעבים. אנשים רעבים לא בגלל מחסור במזון, אלא בגלל שאין עניין לעזור להם להשיג אותו.
הגישה השוררת בעולם היא של אהבה עצמית. אכפת לנו רק מעצמנו ואנחנו חושדים בכוונות של כולם כלפינו. אם יש לנו עודפי כספים, אנחנו משתמשים בהם לבניית חומות וגדרות, לא כדי לעזור לאחרים. כך אנו מתנהגים ברחבי העולם כיחידים וכלאומים.
כדי להשקיט את המצפון, אנחנו יוצרים ארגונים שמטפלים בעניים ורעבים. אנחנו מממנים אותם בנדיבות וממנים בעלי תפקידים ומנגנוני בירוקרטיה להתמודד עם הבעיה.
אבל אם ליבנו היה עם הזולת, לא היינו משאירים את העניים בידי שלטון הפקידים, כשם שלא היינו משאירים את ילדינו בידי העובדים הסוציאליים לדאוג לגידולם. היינו מוודאים שאותם אנשים שאכפת לנו מהם מקבלים את מה שהם צריכים.
מכיוון שלא אכפת לנו, אנחנו ממנים אנשים חסרי אכפתיות שמציגים תוכניות להתמודדות עם העוני והרעב המתפשטים, ומכריזים על ימים מיוחדים כדי להביא את הבעיה למודעות הציבור. הם לא עושים דבר לגבי הבעיות האמיתיות, אלא פשוט מצדיקים את המשכורות הנפוחות שלהם באמצעות מצגות בעיצוב מקצועי ונאומים המפארים את הישגיהם (שלא קיימים).
אם היינו רוצים באמת לפתור בעיית הרעב ולחלץ אנשים מעוני, אז היינו רואים שקיימות לכך דרכים רבות. הבטוחה שבהן היא חינוך.
ראשית, ישנן טכנולוגיות שיכולות להגדיל את התפוקה של היבול באמצעות מערכות השקייה מתוחכמות, סביבות מבוקרות ואמצעים נוספים. אנחנו יכולים ללמד את החקלאים כיצד להשתמש בטכנולוגיות האלה, ולהעניק להם את האמצעים לרכוש אותן. צעד זה לבדו היה מוציא אינספור אנשים מרעב ומעוני.
בשלב הבא, אני חושב שצריך לכוון ארגונים למיגור העוני והרעב להשתמש בתקציבים שלהם כדי לקנות אדמות שבהן יגדלו יבולים למזון שיוקדש לעניים, וגם ישתמשו בחלק מהאדמה כדי ללמד חקלאים מקומיים חקלאות יעילה יותר.
בנוסף, לבקש להשתמש במרכזים אלה לחקלאות וחינוך על מנת לספק השכלה כללית. ידוע כי לאנשים משכילים יש יותר הזדמנויות בחיים, מצבם בדרך כלל טוב יותר, והם יכולים לפרנס את עצמם ואת משפחותיהם טוב יותר מאשר אנשים חסרי השכלה. לכן, כאמצעי למיגור העוני והרעב, עלינו לספק לכולם גם ידע רחב וחינוך.
החינוך לא צריך לעסוק רק בדרך להימנע מעוני. עוני הוא לא עניין אישי, אלא עניין חברתי. לכן, אנשים הלומדים במרכזי חינוך אלה, ובעצם כולנו, צריכים ללמוד גם על אחריות הדדית, ערבות הדדית, תלות הדדית בעולם של היום, ונושאים אחרים שיעזרו להם לבסס את עצמם כמרכיבים חיוביים בעולם מחובר.
כך נוכל ליצור רפורמה אגררית (רפורמת קרקעות) שתהפוך לשינוי חברתי ותרבותי שיכול לשחרר אנשים לא רק מאחיזת העוני והרעב, אלא גם לשלב אותם בחברה העולמית של המאה ה-21 כיחידים בטוחים וחיוביים. בתורם, אנשים אלה יעזרו לאחרים להתרומם מעוני, והתהליך יצבור תאוצה ובאמת יועיל לחברה כולה.
מוזמנים לצפות חינם בסדרת הסרטונים שלי "מסע לעולם פנימי"