כבר 15 שנה שפרופסור סם פרנייה, מנהל ביחידת המחקר לטיפול נמרץ והחייאה במרכז הרפואי בניו יורק, חוקר מקרים של אנשים שהוגדרו כמתים במשך מספר שעות וחזרו לחיים אחרי טיפול רפואי.
מסתבר שרבים מהם חוו אותה תחושה, שבה שולט כוח טוב במציאות, כוח אהבה וחמלה, והרגשה שכל רגע, כל פעולה וכל כוונה בחייהם נרשמו בדקדקנות.
בכתבה מקיפה שהתפרסמה השבוע ("הארץ", 2.6.2023), תיאר אחד המטופלים את שעבר עליו בעת המוות הקליני: "ראיתי איך האהבה שהפגנתי התפשטה כמו אש, איך התנהגות פוגענית כלפי אחרים פגעה בהם קשות. ראיתי איזו השפעה אדירה הייתה למעשים שנדמו לי פעוטים".
מן הסתם יש בתיאורים האלו מידה של נכונות, מה שמוליד את המחשבה שבטח עדיף להתעסק קצת פחות במה שקורה אחרי המוות, והרבה יותר במה שקורה בחיים עצמם.
על מה שקורה אחרי המוות אפשר לומר בחיוך "נחיה ונראה", אבל עם החיים שלנו כאן ועכשיו בעולם הזה יש לנו הרבה מה לעשות, ובמיוחד כדאי לנו להתנהג כמו שהתורה ממליצה. זאת אומרת, העיקר בשבילנו צריך להיות החיבור הרגשי בינינו, שבתוכו נגלה את הצורה העתידה האמיתית שמחכה לנו – שלא קשורה בכלל למוות של הגוף.
תחושת הנפרדות שלנו זה מזה היא-היא המוות הקליני שלנו. כל פעולה ומחשבה שחותרת לקרבת לבבות, מחזירה אותנו פעימה אחר פעימה לחיים, עד שכמו שכתוב, "עולמך תראה בחייך".
רוצים לקבל תשובות לשאלות המהותיות בחיים?
מכללת "קבלה לעם" מזמינה אתכם לקורס "יסודות חכמת הקבלה".
לפרטים נוספים: