בעשרים וארבע בפברואר, בלילה שבין רביעי לחמישי, פלשה רוסיה לאוקראינה ופתחה במתקפה רחבה. מאז נהרגו בהפגזות אלפי אנשים וכשלושה מיליון אזרחים נמלטו מהמדינה והפכו פליטים חסרי בית. כשבוע לאחר מכן, האו"ם גינה את הפלישה ודרש מרוסיה נסיגה מוחלטת, אבל המלחמה נמשכה.
ראש ממשלת ישראל היה הראשון שניסה להביא להסכם הפסקת אש, אך ללא הועיל, ושלושה ימים לאחר מכן העולם הטיל סנקציות קשות על תאגידי רוסיה. היום האו"ם מדווח על עשרה מיליון עקורים – רבע מאוכלוסיית אוקראינה – והנשיא זלנסקי קורא נואשות לעזרה בנאומים שהוא נושא בפני ממשלות רבות בעולם. בשורה התחתונה המלחמה נמשכת, והאיום שמרחף כעת מעל שמי מזרח אירופה הוא השימוש בנשק גרעיני.
על פי חכמת הקבלה, כוחו של החיבור גדול בהרבה מכוחו של הפירוד, כך שהסיכוי שלו לנצח גדול יותר. קשה לדעת לאן יתפתחו העניינים. רוסיה יכולה גם להשתמש בנשק האטומי שפיתחה, ולכן קשה להאמין בהפסקת אש. כל עוד רוח השליטה נושבת, המתח יישמר כפי שהוא, רק הלהבות יונמכו לתקופה.
המסר החשוב שעל כולנו ללמוד, מנהיגים ואזרחים, הוא שאנחנו נמצאים בחברה אנושית גלובלית, ברשת מקושרת, בעולם הולך ומתחבר, ורק מתוך גיבוש, שיתוף פעולה וערבות הדדית בין כל הגורמים – בעיקר המנוגדים – אפשר לרכוש שֵׂכל חדש שייתן הבנה איך להתקרב לעולם שכולו טוב. מתוך תובנה כזו אפשר יהיה לחוקק חוקים חדשים ולפצוח במהלך חינוכי עולמי שייתן דוגמאות לכל עם ואדם איך נכון להבטיח את שלום העולם.