עונת החתונות של קיץ 2022 בעיצומה והמחירים בהתאם. על פי סקר של איגוד בעלי האולמות, מנה לסועד התייקרה השנה ב-25% ועומדת על מחיר ממוצע של כ-320 ש"ח.
מה גרם לזינוק? התייקרות חומרי הגלם, עלייה בשכר העובדים, וגם בעלי עסקים שצריכים לצמצם הפסדים מימי הקורונה, תקופה שבה האולמות עמדו ריקים ונטושים.
מנות כמו פילה סלמון או לבבות ארטישוק הן מרכיב אחד בשלל ההוצאות היוקרתיות בחתונה ישראלית ממוצעת. מה עם די-ג'יי, צלם, שמלת כלה, איפור ושיער? מה עם סידור פרחים, מפת שולחן מוזהבת, מזכרת לאורחים ובר משקאות כיד המלך?
אם הזוג המאושר משוכנע שיום שמחתו היא אירוע חייו, הדרך להוצאות כבדות הופכת קצרה ומפתה. פתאום אטרקציות נוצצות נפתחות בפניהם, החל מהגעה בלימוזינה מפוארת וכלה בירידה עם מסוק בכניסה מרשימה.
התופעה התרבותית המתרחבת מחייבת את האורחים לשלם על כל השיגעונות המלאכותיים של החתן והכלה, עד ששומעים על מקרים שבהם אנשים שבקושי שורדים את החודש מפקידים המחאה שמנה כדי לא להרוס חברות ארוכת שנים.
פעם זה לא היה כך. מורי הרב"ש היה מספר לי על החתונות הצנועות שהיו עורכים בירושלים של לפני חמישים שנה. בחצרות העיר העתיקה היו מתקבצים האורחים לטקס חופה וקידושין, ומיד אחרי שבירת הכוס ואיחולי המזל טוב
היו מחלקים לכל אורח כוס תה ולחמנייה קטנה. לא לחמנייה מתוקה ולא מילוי משובח, לחמנייה פשוטה וריקה. גם אם רצית לקבל כוס תה נוספת היית נתקל בתגובה צוננת "אתה כבר קיבלת". סוכר אני בספק אם חילקו באותם הזמנים.
ארבע שמלות כלה, ארבע מנות גדושות, ארבע מאות שקל בממוצע למנה – כל הסימנים הללו מצביעים על שבירת החברה. אנשים פועלים בשם הגאווה, או מתוך בושה שמא ירגישו שהם גרועים מאחרים. הכאב הגדול יותר הוא שבמקרים רבים אותו זוג ימצא את עצמו על מדרגות הרבנות אחרי שנתיים מאירוע חייו. גם ריבוי מקרי הגירושין הם ביטוי של התפרקות החברה.
יום הכלולות איבד מהמשמעות הפנימית שלו והפך אירוע ראוותני ובזבזני. שכחנו בשביל מה מתחתנים, איזה קשר קושרים, באיזו ברית נישואין באים. מה התועלת להשוויץ בחתונה גדולה וזוהרת?
המקרה שלי הפוך לחלוטין, לא הייתה לי חתונה של ממש. שום אירוע מיוחד. אשתי ואני הלכנו, נרשמנו, חתמנו והפכנו בעל ואישה. הכול תלוי באווירה תרבותית ובהסכמה חברתית. אם החברה הייתה קובעת שחתונות פאר הן דבר רע ובזוי, אז היינו מפסיקים איתן. גישה חברתית בריאה הייתה מעודדת להשקיע את מאות אלפי השקלים שנשרפים על שעות ספורות של חגיגה בדירה לזוג הצעיר או במכשירי חשמל חיוניים.
אני לא פוסל שמחות ואירועים. בוודאי שצריכים להינשא כנהוג ויש מקום לטקס מכובד, אבל בגבולות הטעם הטוב. את בני הבכור חיתנתי בפרוור יפהפה ליד פריז, וכל משפחה שילמה סכום נאה לקיום האירוע. היו כמאתיים אורחים והם נהנו מכיבוד על רמה. האירוע לא התקיים כמו בימי הצנע בירושלים, אבל גם לא נועד להשוויץ בפני האורחים ולנקר את עיניהם שיראו "עד כמה אני שווה יותר מהם".
לנישואין יש ערך רוחני גבוה מאוד. הם נקבעו לפי חוקי הטבע וחוקי התורה. המעמד הייחודי הזה מסמל את תחילתה של משפחה חדשה בישראל, והאירוע הסמלי הזה לא דורש יותר מההכרחי כדי להביא לשמחה לבבית ולהרגשה חמה בלתי נשכחת בקרב האורחים ובלב זוג האוהבים.
מוזמנים להעמיק בקורסים חינמיים מבית "קבלה לעם"