בשבוע שעבר הגישה חברת הקונגרס הקיצונית רשידה טליב הצעת חוק להכרה אמריקאית ביום הנכבה – היום שבו הפלסטינים מתייחסים להקמת מדינת ישראל כאל אסון, שכן נגוזו תקוותיהם לריבונות על הארץ.
על פי כל הסימנים, ההצעה אינה צפויה לעבור. עם זאת, זהו ניסיון להפלת עוד לבנה בחומה הרעועה והסדוקה שמגנה על ישראל. לא יחלוף זמן רב עד שהקונגרס יצטרף למקהלת הקולות ההולכת וגדלה שקוראת למדינת ישראל מדינת אפרטהייד ומצביעה לביטולה.
לא בגלל הקולניות והשנינות שלהם הם ינצחו, אלא בגלל האיוולת שלנו. אנחנו נלחמים במלחמה הלא נכונה. אם היינו נלחמים על הלכידות שלנו ולא נגד הרטוריקה המפלגתית שלהם, לא היו לנו בעיות עם אף אחד.
במקום להילחם נגד הכוחות המבקשים להחליש אותנו, עלינו להילחם למען הדבר שנותן לנו כוח – סולידריות. כיום אנחנו מבזבזים את הזמן, המשאבים והאנרגיה שלנו על התנצלויות חסרות טעם שלא משכנעות אף אחד, אפילו לא אותנו. אנחנו מנסים להסביר שיש לנו זכות לחיות בארץ ישראל, אבל אפילו לנו אין מושג למה אנחנו כאן; האם אנחנו יכולים להתלונן שבאותה מידה לאחרים אין מושג?
כל אומה מתגאה במה שמייחד אותה, במורשת שלה ובמסורות שלה. אנחנו נטשנו את התרבות והמורשת שלנו ואימצנו תרבויות ומסורות של אומות אחרות. מדוע אם כן אנחנו מופתעים מכך שהם מתעבים אותנו ורואים בקיומנו דבר מיותר ובלתי רצוי?
במקום להיאחז במורשת שלנו ולהציע אותה לעולם, בנינו תרבות טלאים המשלבת את מורשתן של אומות אחרות, אבל אין בה דבר ששייך למתנה הייחודית שנועדנו להביא לעולם. במצב כזה, אנחנו באמת לא ראויים לארצנו, ארץ ישראל.
המורשת שלנו היא ההישג של אבות אבותינו להקים אומה מתוך אוסף של זרים לגמרי שהתלכדו בממלכת בבל העתיקה. למרות שלעיתים קרובות היו עוינים זה כלפי זה, הם בכל זאת התעקשו על אחדות בכל מחיר. שלמה המלך הגדיר זאת "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י, יב), וספר הזוהר מוסיף שעל ידי מימוש האהבה אנחנו מביאים שלום לעולם.
במאה הקודמת כתב הראי״ה קוק בספרו "אורות הקודש" ,"אם נחרבנו ונחרב העולם עימנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עימנו ייבנה על ידי אהבת חינם". כשבעל הסולם, המקובל והוגה הדעות הגדול של המאה העשרים, דיבר על "גאווה לאומית", הוא התכוון לגאווה של להיות פורצי דרך של אחדות מעל כל ההבדלים.
גם כאשר ההיסטוריון הנודע פול ג'ונסון כתב ביצירה המקיפה שלו "ההיסטוריה של היהודים" כי "בשלב מוקדם מאוד בקיומם הקולקטיבי, היהודים האמינו שהם זיהו תוכנית אלוהית למין האנושי, שהחברה שלהם בעצמה הייתה אמורה להיות הדגם", הוא התכוון שהחברה הישראלית הייתה אמורה להיות "אומה של סטרט-אפ" בהשגת סולידריות היכן שהיא איננה נראית ברת-השגה.
ככל שהעולם נעשה מפולג יותר, כך נחוץ יותר דגם של חברה יהודית, והעולם מתרעם עלינו על כך שלא בנינו אותה. אין זה פלא שגם האנטישמים הקנאים ביותר העריצו את היהודים ושיחרו לדוגמתם. באוסף הכתבים הארסי שלו, הוסיף הנרי פורד הצהרות המראות למה הוא מצפה מאיתנו: "מתקנים חברתיים מודרניים, אשר בונים מודלים של מערכות חברתיות… טוב יעשו אם יבדקו את המערכת החברתית שבמסגרתה היהודים הקדומים היו מאורגנים".
למעשה, אפילו הנאצים כאשר עלו לראשונה לשלטון, תמכו באופן מלא במאמצי הציונים לבנות מדינה יהודית בארץ ישראל, מהסיבות שלהם כמובן. רק מאוחר יותר חזרו בהם מתמיכתם וצידדו בערבים.
אם ההצבעה של חבר הלאומים ב-29 בנובמבר 1947 להקמת מדינה יהודית הייתה מתקיימת היום, איש לא היה מצביע בעד. למעשה, אף אחד אפילו לא היה מציע זאת. רשידה טליב והיחידה הקיצונית שלה הם רק תזכורת למה שאנחנו מסרבים לעשות: לשחזר את מורשת האחדות שלנו מעל כל ההבדלים והחלוקות, ולהפוך לדגם החברתי שהעולם מצפה מאיתנו להיות.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"