יש שני סוגים עיקריים של פושעים, ויש הבדל מהותי ביניהם. סוג אחד גנב והשני גזלן. צריך לדעת לזהות אותם, הם משפיעים על המלחמה ועל החיים הכלליים של האומה.
באופן כללי כל פשע הוא פועל יוצא מאהבה עצמית, מאגואיזם, הלוא היא שפת האם של כל אדם והוא יודע לדבר רק בה, "תנו לי, תנו לי". כלומר הכול ברצון לקבל לעצמו, להוציא מה שאפשר מרשות הזולת אל תוכו. ההבדל בין גנב לגזלן הוא שלגזלן יש אגו גדול מאשר לגנב.
אם הגנב יודע שבעל הבית, ממנו הוא זומם לגנוב רכוש כרגע, יראה אותו בשעת מעשה, הוא יתבייש, יתגבר על הדחף ויוותר. אבל לגזלן יש אגו כל כך פרוע, שאין דבר שיכול להפריע לו להפיק זממו. התשוקה שלו כל כך חזקה שלא מאפשרת לו לראות כלום מלבד הוצאת מחשבתו לפועל.
כשמקובלים מתארים את הגנבים, הגזלנים וההבדל ביניהם, הם לא מדברים על אותם גנבים וגזלנים שיושבים בבתי הכלא, כי אלו בסך הכול מחפשים מזומנים. הם "כסף קטן". אלא הם מתארים גזילה רוחנית מהחברה, שהיא העבירה היותר רצינית וחמורה.
הרוחניות של החברה נשקלת במידת החיבור בין חבריה. מי שגונב ממנה את החיבור, גוזל ישירות מבעל הבית – האל האחד שדורש ממנה אחדות. אדם כזה יכול לפעול בסתר כמו גנב, כמתבייש במעשיו, ויכול כמו אחרון הגזלנים לחבל באחדות האומה לאור יום, לחטוף אותה ממש בכוח מידיה, נגד רצונה, ואפילו להתגאות בזה.
אבל גנבים וגזלנים קיימים בכל אחד מאיתנו, הרי אהבה עצמית היא שפת האם של כולנו. לכן כל אחד צריך לפנות ולחפש בתוכו את הקולות שמסיתים אותו נגד מישהו מישראל ולבקש עליהם תיקון. להתפלל שליבו ידבר רק בזכות החברה, ידחה כל מחשבה של זלזול, ריחוק ומלחמה ויבקש רק טוב לכל אחד מהאומה.
כל עיקר תורת ישראל הוא הכלל הגדול "ואהבת לרעך כמוך", התורה ניתנה לנו כדי שנוכל ללמוד לאורה ובכוחה אותיות חדשות, לתרגל בינינו לדבר נתינה ואהבת זולת – שפת הכוח העליון. זאת השפה שעתיד לדבר כל העולם, ועם ישראל נועד להיות חלוץ המשתמשים בה ולפזר אותה בין כולם.