במחילה משותפת על קרקעית הים חיים בנחת דג קברנון וחסילון. החסילון הוא זה שחפר את המחילה, גם שומר על ניקיונה ומקפיד לפנות את החול המצטבר בפתח, ודג הקברנון שומר בכניסה, מזהיר את החסילון כבד-הראייה מכל סכנה מתקרבת; במחושיו נוגע החסילון בזנב הקברנון, שמאותת לו בעזרתו על המתרחש. הדדיות מעוררת התפעלות, הלוואי עלינו, בני האדם. אבל לצערנו, או לשמחתנו, לנו הטבע לא ייתן אף פעם לחיות בשלווה עליזה כזאת.
זה לא שבין בעלי החי, הצמחים, ואפילו הדוממים, יש יחסי אלטרואיזם והם רק עושים טובות זה לזה כל חייהם. כל יצור בעולם, קטן כגדול, נותן לסביבתו רק בתנאי שהוא משוכנע שהוא מרוויח מהנתינה משהו. הסיבה לכך, מסבירים המקובלים, היא שהכוח העליון של הטבע, האלוהים, שהוא הטוב והמיטיב, האלטרואיזם המוחלט, יצר בעולמו את היפוכו המדויק, האגואיזם.
בעל הסולם, גדול המקובלים של המאה העשרים, כותב כי "אין שום דבר מתגלה בצורתו האמיתי, אלא רק בדבר והיפוכו, 'כיתרון האור מתוך החושך'. זאת אומרת, שכל דבר מראה על חברו, שדווקא על ידי דבר והיפוכו, אפשר להשיג את מציאותו האמיתי של המושג הנגדי" ("כתבי בעל הסולם"). לכן יש בעולמנו: יצר הרע, רצון לקבל הנאה לטובת עצמנו, אגו – כדי שמתוכו נלמד, נכיר ונטפס ליצר הטוב, לרצון לתת, נגיע לתכונת ההשפעה של הכוח העליון.
אם מסתכלים על הדברים מנקודת הזמן שלנו זה נראה מוזר, למה לברוא יצור מקולקל? אבל צריך להביא בחשבון שמעשה הבריאה לא נגמר, התפתחות העולם לא הסתיימה, ולא מראים לחסילון חצי עבודה.
במאמר אחר כותב בעל הסולם: "ידוע לכול, שהבורא לא השלים את הבריאה בעת שברא אותה, וכן אנו רואים בכל פינה במציאות שלפנינו, הן בכלל והן בפרט – היא נתונה תחת חוקים של התפתחות הדרגתית, החל משלב ההיעדר ועד גמר גידולו. ומסיבה זו, כאשר אנו טועמים טעם מר בפרי בתחילת גידולו, אין הדבר נידון אצלנו כמציאת מום ודופי בפרי, משום שכולנו יודעים את הסיבה, והיא שהפרי עדיין לא גמר תהליך ההתפתחות בשלמותו" (מאמר "השלום בעולם").
כאשר האנושות הייתה בחיתוליה, גם חבריה חיו כמו הקברנון והחסילון. עזרו זה לזה, תמכו ועודדו. נכון, הכול כדי לקבל איזו תמורה, כי אין אפשרות אחרת מצד הטבע אלא לפעול כך, אבל בסך הכול היו די קרובים ושווים, חיים בחמולות, לא מרבים בוויכוחים.
אחר כך הטבע התחיל לסובב את הכפתור, והאגו האנושי התחיל להתנפח ויצא מאיזון. התחלנו להתחרות, להסתכסך, להשתלט זה על זה – כדי להרחיק מאיתנו כל אפשרות לחיות כמו להקת דגים, ולחייב אותנו בסופו של דבר להגיע בינינו לקשרי נתינה שאין לה שום סיבה טובה חוץ מאהבה. יחסים שידמו אותנו לתכונות של הכוח העליון, ויקנו לנו את הכוונה המשותפת שדרכה יוכל להתגלות בעולם.
בדורנו האגואיזם האנושי סיים את התפתחותו, נפוח מזה הוא כבר לא יהיה. הגענו למישור הנקרא הכרת הרע, וכעת אנחנו נמצאים בתהליך החושף כמה אנחנו אגואיסטים ועד כמה היחס הזה הוא הרסני. בהמשך אנחנו צפויים להגיע להבנה שכל ניסיון לתקן את החברה בעזרת אותו יצר הרע שהרס אותה, הוא טיפשי ונדון לכישלון. תובנת התובנות תהיה שיש שיטה, תורה, דרך להתעלות לרמה התקשרות חדשה. לעת הזאת נכתבו כל ספרי חכמת הקבלה: לתת ארגז כלים למהפך הבלתי אפשרי, מלוקח לנותן.
כל העובדות האלו לא מקטינות מערך הקברנון והחסילון; הדגים והציפורים, הפרחים והסלעים, הם באמת מאוד-מאוד מופלאים, ואפשר דרכם להרגיש את קצה עומק חכמתו של מושג הטבע עצמו, הכוח העליון, ולחשוב, שכאשר נתקן את עצמנו, הם ירוויחו בגדול, כי אחרי הכול כולנו חיים במערכת אינטגרלית אחת.
מוזמנים לצפות חינם בסדרת הסרטונים שלי "מסע לעולם פנימי"