לאחרונה קיבלתי מייל מאדם שעבר גיור בבית כנסת רפורמי באריזונה שבארה"ב. לתדהמתו הוא גילה שהגיור שלו אינו מוכר כחוקי על ידי הזרמים הקונסרבטיביים והאורתודוכסים. כתוצאה מכך החל לבחון את המשמעות של להיות יהודי ופנה אליי בשאלה מה נאמר על כך בחכמת הקבלה ובספר הזוהר.
חכמת הקבלה מלכתחילה אינה מתייחסת לגופו של האדם או למעשיו הגשמיים באשר הם. היא מדברת ומתייחסת רק לרצונות שבליבו של האדם וכיצד לעזור לו להתאחד עם הזולת ועם הכוח העליון, הבורא. חכמת הקבלה אינה מתייחסת לדת הפורמלית של האדם, אלא רק למצבו הרוחני. במילים אחרות, אדם יכול להיות "יהודי" ברגע אחד ו"גוי" ברגע הבא, אדם יכול להיוולד כלא יהודי ובכל זאת להיחשב כבן עם ישראל במובן הרוחני.
המילה העברית "יהודי" היא מהמילה ייחודי (יחיד ומיוחד או מאוחד). אחדות היא המשמעות העמוקה של היהדות, ובעיקר כזו שהיא מעל להבדלים ומחלוקות. שלמה המלך אמר: "שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י, יב). ספר הזוהר מתאר את המצב של האחדות דווקא מעל לשנאה, ומה המשמעות של איחוד זה עבור כל העולם: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים ואינם נפרדים זה מזה.
מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ואחר כך חוזרים להיות באהבה ובאחווה. החברים שכאן, כמו שהייתם בחביבות, באהבה, מקודם לכן, גם מכאן והלאה לא תיפרדו זה מזה… ויימצא בזכותכם שלום בעולם" (פרשת "אחרי מות").
האבות של עם ישראל התאחדו בצורה כה פנימית עד שהם הפכו לאחד, או כפי שתיאר זאת הפרשן הגדול רש"י: "כאיש אחד בלב אחד". ברגע שהם השיגו את האחדות הפנימית הזו הם הוכרזו כעם שהתאחד עם הכוח של הנתינה והאהבה, הכוח שאנחנו מתייחסים אליו כבורא. ברגע שהם השיגו את האחדות הזו הם נצטוו להוביל את העולם לאחדות, כפי שתיאר זאת הנביא ישעיהו: "ואתנך לברית עם לאור גויים, לפקוח עיניים עיוורות, להוציא ממסגר אסיר, מבית כלא יושבי חושך" (ישעיהו מב, ו-ז).
ואכן, אם נבחן את מוצאם של מייסדי עם ישראל, נגלה שלגדולים שבהם לא היו שורשים יהודיים. הם הגיעו לגדולה בגלל שהם איחדו את העם ולא בשל זכות אבות. אברהם, מייסד האומה שלנו, לא נולד יהודי; עם ישראל לא היה קיים לפני זמנו. אשת משה, ציפורה, הובילה את נשות עם ישראל יחד עם מרים אחותו של משה, לאחר שיצאו ממצרים וחצו את ים סוף.
רבי עקיבא, החכם הגדול ביותר אחרי משה, שתלמידיו כתבו את ספר הזוהר והמשנה, נולד להורים שלא נולדו יהודים. עוד אחד מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, רבי מאיר, שהוא החכם השלישי המוזכר בתדירות הגבוהה ביותר במשנה לא נולד יהודי, ואשתו ברוריה מובאת בגמרא כצאצאית הקיסר הרומי נירון. ומסכמת רשימה זו, רות המואבייה, גיבורת הסיפור המקראי, שהייתה הסבתא-רבתא של דוד המלך, שצאצאיו היו מלכי עם ישראל במשך מאות שנים.
מכל זאת ניתן להבין מדוע חכמת הקבלה אינה נותנת חשיבות למוצאו הפיזי של האדם. אם אדם מאמין שאחדות כל בני האדם היא הערך העליון ושכל השאר הוא משני לאחדות זו ושואף לאחד את כל האנשים "כאיש אחד בלב אחד", אותו אדם נחשב במובן הרוחני כבן עם ישראל.
ניתן לסכם שמנקודת המבט הרוחנית, להיות יהודי לא קשור למקורו או אמונתו של האדם. כל עוד אדם בוחר באחדות מעל האנוכיות הוא נחשב כ"ישראל". אם אי-פעם צפיתם באחד השיעורים שלי, בטח ראיתם שיש לי תלמידים מכל קצווי העולם ומכל עם ורקע. הדבר היחיד שמאחד את כולנו הוא השאיפה שלנו להתאחד מעל כל ההבדלים. זהו העם הרוחני שמהווה את ישראל.
✅ צפו חינם בסדרת הסרטונים על "הסיפור של עם ישראל"