מכל המלחמות הפוליטיות שהתקשורת דואגת להאביס אותנו בהן עד הפרטים הכי מלוכלכים ומביכים – בארה"ב, באירופה, בארץ ובעצם איפה לא – אפשר להסכים על דבר אחד ברור: באורח החיים כמו שאנחנו מנהלים היום, לא רק שכבר לא נוכל להגיע לשלום, להשלמה ולשלמות בעולם, אלא אפילו רוגע זמני יחסי בתוך גבולות המדינה לא נצליח להשיג.
אם בעבר כל מדינה הייתה יכולה להתקיים יפה וטוב יחסית תחת שליט חזק, היום זה לא יחזיק. הגענו אל "הדור האחרון", תקופה בחיי המין האנושי שדורשת שדרוג של הערכים. מעתה והלאה נצטרך להפסיק להמליך שליטים שפועלים מתוך יצרים אנוכיים נחותים, ולהשליט על עצמנו ערכים עליונים; עד שנחליף ראש בראש את כל חוקי ההפרד ומשול שהתנהלנו לפיהם מאז ומעולם, בחוקים של ערבות הדדית ששורשם גבוה, בטבע עצמו.
לכן לא רק שאין לנו שום תקווה להגיע למצב שבו נהיה מקושרים יפה וטוב בעולם הזה על ידי אידיאולוגיה חברתית, משנה ארצית כזו או אחרת. אלא להיפך. ככל שנתקדם, נראה בינינו יותר מחנות ומפלגות.
הניגודים גדלים ומתגלים בכל מקום. אפילו לקיים תא משפחתי בצורה רגועה נעשה בלתי אפשרי. עוד יותר מזה. לא רק שאדם נלחם ונמצא בשנאה ובדחייה כלפי כל מי שלא הוא, אלא גם עם עצמו הוא נעשה מסוכסך, לא מסכים, לא מרוצה. גם בינו לבינו הוא לא מוצא שלום פנימי. כל רגע תוקפות אותו מחשבות דחייה ולא נותנות לו להתקיים בשלווה. ולמה? מפני שבדור הגלובלי הזה נעשינו מעורבים זה עם זה עד כדי כך, שכל מה שעובר על העולם עובר על כל אחד מאיתנו. כל מה ששייך לכלל, קורה גם בתוך יחיד.
זה לא מסתיים בנו. מאיתנו חוסר המנוחה והריב עובר גם אל שאר צורות הטבע: הדומם, הצומח והחי. הרי כל דרגות הטבע קשורות ותלויות זו בזו, והאדם, המפותח ביותר, כלול מכולן, "ידו בכול ויד כול בו", ככה שבפרקים הקרובים צפוי שנראה את הטבע יוצא מאיזון וחוזר להיות תוקפני כמו בתקופות קדומות. יחולו שינויים בבעלי חיים, בצמחים, וגם בדומם – בהרי געש שיתפרצו ביתר שאת, בהוריקנים שיתגברו ובמכות טבע נוספות. זאת אומרת, המציאות מתקדמת ומתקרבת לצורה שתחייב אותנו לחפש בנרות איך אנחנו יכולים קצת להרגיע, למצוא קשר חם וחיבור הדדי. להשכין שלום בעולם.
גמר תיקון העולם לא יגיע על מי מנוחות. הוא לא אמור להיות כזה. אנחנו עתידים לחיות עם כל הכוחות, הרעים והגרועים ביותר שמתגלים בינינו, ודווקא מעליהם לבנות קשרים יפים. כגודל הפירוד כן תהיה עוצמת החיבור. זה מה שנקרא "על כל הפשעים תכסה האהבה", זו שיטת החיבור על פי הטבע. והאנושות צריכה היום להגיע להשגת המעמד הגבוה הזה.
בדורות הקודמים תיקונים כאלו של חיבור מעל אגו מתפרץ לא נעשו בצורה כלל-עולמית. היו ניסיונות להתקרב אל חוקי הטבע בחלק מהאנושות שנקרא "ישראל", לפי שיטה שפיתח אב האומה אברהם. כך היה עד זמן הגלות בעליות ומורדות, מצבים מתחלפים של חיבור ופירוד עד לנפילה הגדולה בבית שני. אחרי הגלות היו קבוצות קטנטנות של ממשיכי דרך, כדי איכשהו לפתח את שיטת החיבור הלאה ולבסס את חכמת הקבלה כמדע. אפילו לא מדע מעשי עדיין, אלא כידע תיאורטי מפורט.
אבל מהמאה השש-עשרה ואילך, מזמן האר"י הקדוש והלאה, הגיע זמן התיקון הכללי – זה השייך ומחויב לכל אחד ואחד מהמין האנושי. לא בגלל האר"י הגיע הזמן, אלא משום שהדור הבשיל. באנשים מכל אומה בעולם התחיל להתעורר הרגש שדוחף לפיתוח הנשמה, להרגשת הזולת והטבע.
לכן נוצר מצב שהגיע לעולם גם הבעל שם טוב, מקובל בעל שיעור קומה שהתחיל לפזר את חכמת הקבלה כמה שיכול. הוא עצמו לא כתב מילה, אלא היה נוסע ומלמד ומשפיע לכל מי שרק רצה, כי הרגיש שהגיע הזמן להפצת חכמת הקבלה להמונים. זאת אומרת, תורת הבעל שם טוב היא אותה תורת האר"י ז"ל, אלא שהיא מתאימה יותר למעגלים המתרחבים של המתעוררים לתיקון.
תחת הוראתו של הבעל שם טוב עלו עוד מקובלים, תלמידים ששלחם לכל מיני מקומות ללמד את מי שנטה ורצה לשמוע, וכך נמשכו הדברים כשלוש מאות שנה, שבהן העולם התקדם מאוד לכיוון רוחני, של קשר האדם עם הטבע, עם חוקי ההדדיות של הכוח העליון. גדולי החסידות יצאו באותה תקופה של עד סוף המאה התשע-עשרה, וממנה השתלשל ויצא המקובל הענק הרב יהודה אשלג, המכונה בשם "בעל הסולם".
הוא נולד בוורשה שבפולין, למד אצל הרבי מפורסוב מגדולי החסידות, ומשם התחיל לפתח את השיטה בצורה מותאמת כמו כפפה לימים הנוכחיים של "הדור האחרון", במיוחד כדי שהיום, בזמן של מלחמות פוליטיות וסכסוכים פנימיים קיצוניים, לא יהיה אחד שלא יכול לפתוח את הכתבים שלו ולהבין איך להביא שלום בתוכו, ובעולם סביבו. כך שההצלחה שלנו היום להטות את המצב הנורא שאנחנו נמצאים בו לטוב, יכולה להיות מאוד מהירה. השלב הזה תלוי בנו, בכולם, בזריזות שבה נממש בעצמנו ונפזר את ידיעת החיבור בעולם.
получить беспроцентный займзайм на банковскую карту мгновеннозайм онлайн на карту 30000